כשמדברים על וול סטריט, רוב הכותרות מוקדשות למדדים הגדולים. אבל מי שמחפש את הדופק של הכלכלה האמריקאית עצמה, מוצא אותו דווקא במדד ראסל 2000.
המדד עוקב אחר אלפי חברות אמריקאיות בעלות שווי שוק קטן ובינוני, והוא נגזר ממדד ראסל 3000 הרחב יותר. בשונה
מענקיות הטכנולוגיה, שמפיקות חלק ניכר מהכנסותיהן מחוץ לארצות הברית, החברות שבו הן לרוב עסקים מקומיים — בנקים אזוריים, קמעונאים, יצרנים וחברות שירותים — שכמעט כל פעילותן בשוק האמריקאי.
המאפיין הזה הופך את המדד לרגיש במיוחד לשיעור הריבית, לזמינות האשראי
ולמצבו של הצרכן האמריקאי. חברות קטנות ממונפות יותר ונשענות על אשראי בריבית משתנה, ולכן החלטות הפד מחלחלות אליהן במהירות.
משקיעים בוול סטריט
עוקבים אחר הפער בין ביצועי המדד לבין המדדים הגדולים כאינדיקציה לרוחב העליות: כשהחברות הקטנות נגררות מאחור, יש הרואים בכך סימן לכך שהראלי נשען על קומץ מניות בלבד ולא על הכלכלה כולה.
בשל הרכבו, המדד משמש גם כלי השוואה נוח למי שמבקש לבחון האם ההתאוששות
הכלכלית חוצה את כלל המשק או נעצרת בשורה הראשונה של החברות. בתקופות של אי ודאות הוא נוטה להיות תנודתי מהמדדים המובילים.
מדד המניות הקטנות בארה"ב הוא הראשון שנכנס לטריטוריית תיקון לאחר ירידה של יותר מ־11% משיאו באוגוסט; עליית תשואות האג"ח והחשש מריבית גבוהה לאורך זמן מכבידים על חברות התלויות במימון חיצוני
מאקרו: האינפלציה מתמתנת אבל הסדקים בכלכלה ממשיכים להתרחב; גורם הסיכון שעלול להביא להתפרצות אינפלציונית מחודשת. שוק המניות: האנליסטים רודפים אחרי ה-SP500; לא מעט אנליסטים ומשקיעים מגלים עניין מחודש במניות הקטנות והבינוניות
גם בת"א וגם בניו יורק: מניות קטנות נסחרות בזול לעומת הגדולות, אבל הסיבות שונות; איך זה קשור לכישלון של הנהלת הבורסה להביא חברות איכותיות ו-"ההצלחה" להכניס בגל ההנפקות 120 חברות שרובן לא ראוי (ובכך חיזקה בציבור את התדמית שבורסה היא קזינו)
לאור האחידות של המדדים הגדולים והדומיננטיות של ענקיות הטק, חשיפה למניות הקטנות מגוונת את תיק ההשקעות, אך חושפת אותו לתנודתיות גבוהה יותר וירידות חדות יותר בתקופות הגרועות; בשנים האחרונות התקופות הטובות לא בהכרח מפצות על כך