שופט בית המשפט לענייני משפחה בחדרה קבע כי הימלטות הבעל מן הארץ תוך ניתוק קשר עם ילדיו והפסקת התמיכה הכלכלית והותרת האשה לשאת בכל העול הכרוך בכך, מהווים "נסיבות חריגות במיוחד" המצדיקות להעניק לאשתו 60% מתמורת מכירת הדירה המשותפת. בהחלטה חריפה בחומרתה קבע השופט כי, "העלמותו החד-צדדית של המשיב באמצע ההליך היא מקוממת, מכעיסה וחסרת תום לב משווע"

בית משפט השלום בתל אביב קבע כי סירובו של דייר בבניין בתל אביב לחתום על מסמכי הליווי לצורך פרויקט הריסה ובנייה, אחרי שכבר התחייב לעשות זאת, היווה הפרה של התחייבות חוזית, וחייב אותו בפיצוי יומי של 3,000 שקל עבור כל יום של עיכוב - שהגיע לסכום כולל של 261 אלף שקל. השופטת הדגישה כי חתימתו על ההסכם מחייבת אותו, גם אם לטענתו הוא לא הבין על מה הוא חותם

בית הדין לעבודה בנוף הגליל קבע כי מנורה מבטחים והמועצה המקומית עילוט פגעו בזכויותיו של מורה ותיק כששינו בדיעבד את רישומי ההפקדות עבורו לפנסיה - מהלך שגרר הפחתה של תשואות של קרן הפנסיה שלו בהיקף של כ-90 אלף שקל. השופטים מתחו ביקורת על כך שהחוסך כלל לא קיבל מידע על ההסדרים המשפטיים והפשרות שהובילו לפגיעה בכספו, וקבעו כי הוא זכאי לפיצוי מלא משתיהן

גר בדירה של אימו גם לאחר פטירתה - המשפחה התנגדה, מה קבע בית המשפט?

בית המשפט לענייני משפחה בחדרה קבע כי אלמנתו של המנוח ושני ילדיהם יקבלו לידיהם את הצוואה המקורית, שהיתה למעשה מכתב פרידה מרגש שכתב להם המנוח, אבי המשפחה. הרשם לענייני ירושה הביע חשש מפני "צונאמי של בקשות" אם ייענה לבקשה, אך השופט דחה את הטענה שלו וקבע כי ניתן להסתפק בעותק נוטריוני לצורכי אחסון בארכיון

פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה בקריות עסק באם שביקשה לשלול מהאב, שנשוי לאחרת, את האפוטרופסות על בנם בן ה-7, בטענה כי נטל גידולו מונח כולו על כתפיה והאב מתנער מקשר עמו. אף שהאב חתם בעצמו על תצהיר בו הצהיר שאינו מעוניין להיות מעורב בחיי בנו, קבעה השופטת רונית ויצמן כי טובת הקטין גוברת על רצון ההורים, וכי אין הצדקה לנתקו לחלוטין מדמות האב

האישה טענה כי השיתוף הרכושי בין בני הזוג פסק רק בספטמבר 2024, עם פתיחת תיק הגירושים, ואילו הבעל דרש להקדים את מועד הקרע ל-1986, אך הוא לא הצליח להוכיח כי מאז התקיימה הפרדה כלכלית. השופטת גלית מרגלית ביטון קבעה כי השיתוף הסתיים רק עם פתיחת הליך יישוב הסכסוך בבית הדין הרבני, והבהירה כי בקשה להקדים את המועד 38 שנה אחורה היא "בלתי סבירה בעליל"

פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב קובע כי יזמית תמ"א 38 לא תוכל להתחמק מתשלום פיצוי מוסכם בסכום כולל של חצי מיליון שקל לבעלי דירות בבניין בעיר, לאחר עיכוב במסירת החניון למשך שבעה חודשים. היזמית ניסתה לטעון כי הסחבת מצד העירייה וחברת החשמל בתקופת הקורונה היוו כוח עליון, אך בית המשפט קבע כי מדובר בעיכוב צפוי שנגרם באשמתה - ושבעלת החברה אף היתה מודעת לכך בזמן אמת

שלושה בעלי דירות במתחם פינוי-בינוי באזור טענו כי הסכימו לפרויקט רק לאחר שהובטח להם לקבל דירות גדולות יותר ובקומות גבוהות, מעל הקומה העשירית - אך בהיעדר מסמך כתוב שיתמוך בגרסתם, דחה בית משפט השלום בתל אביב את תביעתם וחייב אותם לשלם הוצאות משפט גבוהות. בפסק הדין נקבע כי החוזה שעליו חתמו הצדדים שלל תוקף מהתחייבויות בעל פה שלא נכללו בו

הבחור שעבד בחברת נדל"ן, בדיוק כשלקח משכנתה והקים בית עם אשתו וילדיו, הבין משיחה עם היועץ המשפטי כי הוא בדרך החוצה. כשבוע לאחר שנמסר לו מכתב הפיטורים הוא החל לחוש כאבים, ואובחן כחולה בסוכרת נעורים. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי התקיימה שיחה ששימשה "אירוע מיוחד" לפי ההגדרה בחוק, וכי יש למנות מומחה רפואי כדי שזה יבחן אם קיים קשר סיבתי בין הלחץ שחווה לבין פרוץ המחלה