חיסכון

בגיל 25 אין עדיין כלל אצבע אמיתי, ומי שמוכר לכם אחד כזה מוכר סיפור. מה שכן אפשר למדוד הוא ארבעה דברים, וכל שקל שנמצא בצד בגיל הזה שווה בקירוב פי 17 בגיל הפרישה - לעומת פי תשעה בגיל 35 ופי ארבעה וחצי בגיל 45

טווח ההתמצאות בגיל 40 עומד על פי שלושה מההכנסה השנתית, כלומר 550 עד 600 אלף שקל לשכר ממוצע, ו-50 אלף הם פחות מעשירית מזה. אבל החשבון של 27 השנים הבאות מראה שהיתרה הקיימת אחראית לפחות מעשירית מהסכום שיהיה בפרישה - מה שקובע בגיל הזה הוא הזרם, הרבה יותר מהמלאי

הטווח בגיל 50 הוא פי 5 עד 7 מההכנסה השנתית, כלומר 900 אלף עד 1.2 מיליון שקל לשכר ממוצע, כולל ההון העצמי בדירה. 300 אלף הם שליש מהקצה התחתון, והם מעידים כמעט תמיד על דבר אחד - אין דירה, וזה משנה את כל החשבון

מול כלל האצבע, שני מיליון בגיל 55 הם הרבה מעל הטווח למי שמרוויח שכר ממוצע. אבל השאלה אם זה מספיק כדי לפרוש היום היא שאלה אחרת לגמרי, והתשובה נמצאת בשתים עשרה השנים שבהן אין משכורת, אין קצבת פנסיה ואין קצבת זקנה

לפי כלל האצבע, בגיל 30 אמורים להיות בין מחצית לשנת הכנסה ברוטו. למי שמרוויח את השכר הממוצע 100 אלף שקל נמצאים בתוך הטווח, בחלקו התחתון; למי שמרוויח 20 אלף בחודש זה כבר פיגור. וההרכב חשוב לא פחות - 100 אלף שכולם נעולים בפנסיה עד גיל 67 הם מצב אחר לגמרי

התשובה מתהפכת לפי מי סופר: ליחיד שמרוויח שכר ממוצע מיליון שקל הוא מעל הטווח, ולזוג עם שתי משכורות ממוצעות הוא מתחת לו בפער של מאות אלפי שקלים. וההרכב של המיליון קובע לא פחות מהסכום עצמו

המחיר מורכב משלושה סעיפים שנספרים יחד: ההפקדות שנעצרות, הכסף שנמשך למחיה, והתשואה שנעדרת משניהם. בדוגמה של בן 60 עם צבירה של 1.8 מיליון שקל, כל שנה מוקדמת מסתכמת בכ-274 אלף שקל בצבירה

החשש המרכזי הוא שהזמן אזל, אבל מי שפורש בגיל 67 וממשיך למשוך עוד שני עשורים מחזיק טווח השקעה של 25 עד 30 שנה. מה שמשתנה בגיל הזה הוא סדר הפעולות ומבנה התיק, ופחות עצם היכולת להתחיל

מענק הלידה עומד על 2,103 שקלים לילד ראשון, ודמי הלידה מכסים 15 שבועות למי שעומדת בתנאי הוותק. מנגד, ההוצאה החודשית של משק הבית עולה וההכנסה יורדת בדיוק באותו חודש. כך נראה החשבון המלא של השנה הראשונה, מהי ההוצאה הגדולה שמתחילה בחודש הרביעי, ומה ממשיך ללוות את המשפחה שנים אחריה