בני זוג שגרים כ-25 שנה בארה"ב השכירו את ביתם בנחלה בכפר אז"ר שלא רשומה על שמם, מבלי שקיבלו אישור לכך מרשות מקרקעי ישראל, כנדרש. הנחלה הועברה על שם אחיו של התובע ב-2015, והזוג המתין עד שיוכל לפצל את הבית מן הנחלה מבחינה משפטית

האיש טען שהבת חייבת לו כספים שנתן לה לשם השקעה, ואילו השתיים טענו שמדובר במתנה. הוא שלח מייל לחבריהן, בני משפחה וקולגות ממקום העבודה. השופטת כתבה, בין השאר, כי "לאב לא רק שלא עומדת חזקת תום הלב, אלא הפרסומים שביצע, ועדותו לפניי, מקיימים את החזקה בדבר חוסר תום לב"

השניים היו נשואים במשך יותר מ-30 שנה וגרו בבית שבמרכז המחלוקת כמחצית מתקופת נישואיהם. הגבר טען כי הבית מהווה נכס חיצוני שלא אמור להיכלל בחלוקת הרכוש המשותף, כמו גם סכום כסף שקיבל לטענתו במסגרת הירושה של אמו

צעיר התגלה בחדר הכושר של קיבוץ מסילות בינואר 2020 כשהוא מת ומשקולת במשקל 90 ק"ג מונחת על צווארו. אמו ואחיו תבעו את הקיבוץ, מכיוון שחדר הכושר פעל ללא פיקוח וללא קו טלפון למקרה חירום. הקיבוץ ניסה להעביר את האחריות למועצה האזורית

הבעל דרש מבית הדין הרבני לא לשלם את הכתובה של האשה, מכיוון שהיא בגדה בו עם קולגה שלה מהעבודה בחברת ביטוח - מה שהוביל להרס של חיי הנישואים שלהם. מנגד, בין האשה לקולגה לא היה שום מגע פיזי

בני הזוג לשעבר, שחיו ביחד 15 שנה, נפרדו אחרי שהביאו לעולם שני ילדים משותפים, אך מעולם לא התחתנו. בית המשפט קבע כי למרות רישום הדירה על שם האיש בלבד, בפועל היא שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים. הגבר סירב להשלים עם כך והגיש ערעור

האיש נדון לחצי שנה של עבודות שירות, קנס של 7,000 שקל, שלילה של שלוש שנים ומאסר על תנאי אחרי שדרס למוות ילדה בירושלים. השופט אף התיר לאיש לנהוג בזמנים מסוימים במהלך השלילה שלו

הוריו של נער בן 16 שנדקר למוות בקטטה שאירעה כשהיה בדרכו מבית הספר הביתה תבעו את חברת הביטוח, שטענה כי מות הנער אירע עקב מעורבותו בפעילות שכוללת גם מרכיב של עבירה מסוג פשע מצדו, כך שהביטוח לא תקף לגביו

בין היתר, טענו ילדיו של האיש מאשתו הראשונה כי אביהם המנוח שכח מדבר צוואתו - כך שאין לקיימה. עוד נטען על ידם כי הוא טעה כשלא כלל בצוואה סעיף מסוג יורש אחר יורש לטובתם, במקרה שאשתו השנייה תמות