ליאור אליאס סחר במשך 5 שנים בחשבונות שלו ושל מקורבים בפעולות מנוגדות ובסכום מצרפי של 4.6 מיליון שקל 

ארבע דירות בבניין רשומות על שם קק"ל, ואילו המדינה טוענת שאין בידיה שום תיעוד לגבי הדירות, ולכן לא ברור מי הבעלים האצמיתיים שלהן. עקב כך לא ניתן להמשיך בפרויקט. בעלי הדירות פנו למחוזי למציאת פתרון, ולאחר מכן לעליון

האשה, בעלת עבר פלילי שכולל גם קבלת דבר במרמה וניצול של מיניותה, תובעת למלא אחר צוואתו של קשיש שהוריש לה את רכושו, אחרי שבית משפט לענייני משפחה דרש ממנה ערובה של 70 אלף שקל להבטחת הוצאות המשיבים - והיא עתרה לביטול הדרישה

העובד לשעבר תבע את מעסיקיו בגין פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לאחר שסיים את עבודתו בחברה. מנגד, החברה טענה כי הוא התפטר מיוזמתו, לאחר שהתלונן בפני סדרני החברה על גובה שכרו, ולאחר שסירב להמשיך בעבודה

לטענת האב, הדירה הוחזקה הנאמנות על ידי הבן עבור ההורים, והוא אף הציג צילום של הסכם שכזה. בית המשפט דן באותנטיות של המסמך, ובסיבות שבגללן הדירה הוחזקה באמנות על ידי הבן עבור הוריו, כפי שטען התובע

היורשים טענו כי עורך הדין ניצל את האמון שהאב נתן בו ונטל שלא כדין כספים שהיו אמורים להישאר בעיזבון. מנגד, הגיש עורך הדין תביעת לשון הרע בטענה כי האם והבת הגדולה הפיצו שמועות שלפיהן הוא גנב כספים מהיתומים

חשבון הבנק של האשה עוקל עקב חוב ארנונה עבור נכס שהיא כלל קשורה עליו, ובמשך שנים היא לא הצליחה לבטל את העיקול - מה שהוביל להידרדרות כלכלית ונפשית של התובעת. לפי השופט, לא היה לעירייה דבר להציג מנגד, מלבד את עצם קיום החוב

אחרי שבית הדין הרבני האזורי לא קיבל את כל טענותיה, ערערה האשה לבית הדין הגדול. "עיקר הדיון הוא כדי להחליט 'ממי יצאו הגירושין', ובעל אלים באופן שהוכח ותואר – יש בכך כדי לקבוע ש'ממנו יצאו הגירושין' והוא חייב בתשלום כתובה", נכתב בפסק הדין

המוסיקאי הוותיק טען כי נגרמה לו פגיעה משמעותית בשמיעה עקב שנים רבות של חשיפה לרעש במסגרת עבודתו - פגיעה שהובילה להידרדרות במצבו הנפשי ולירידה דרסטית בהכנסותיו, ולכן דורש להגדיל את שיעור הנכות שנפסק לו