שותפויות מחקר ופיתוח (מו"פ) הן הסדרים עסקיים שבהם שני גופים או יותר, לרוב חברות טכנולוגיה, מוסדות אקדמיים או גופים ממשלתיים, משלבים משאבים וידע לצורך פיתוח משותף של מוצר, טכנולוגיה או פתרון חדשני. שיתופי פעולה כאלה מאפשרים חלוקת עלויות וסיכונים בין
הצדדים.
בישראל נתמכות שותפויות מו"פ במקרים רבים על ידי גופים ממשלתיים המעניקים מענקים ותמיכה לפרויקטים משותפים בין חברות ישראליות לגופים זרים. שיתופי פעולה מסוג זה נפוצים בענפי ההייטק, התרופות, הביוטכנולוגיה והתעשייה המסורתית כאחד.
שותפויות
מו"פ עשויות לכלול גם שיתוף פעולה בין חברות מתחרות בתחומים מסוימים, לצד תחרות ביניהן בתחומים אחרים, מודל המוכר בעולם העסקים כ"קופטישן". יתרונן המרכזי הוא זירוז תהליכי חדשנות תוך חלוקת נטל ההשקעה הכספית והטכנולוגית. אחת הסוגיות המרכזיות בגיבוש שותפות מו"פ
היא חלוקת הזכויות בקניין הרוחני שייווצר במסגרתה, נושא המוסדר בדרך כלל בהסכמים משפטיים מפורטים הקובעים מראש את זכויות השימוש והבעלות של כל צד. מימון ממשלתי לשותפויות מו"פ ניתן לרוב בכפוף להתחייבות התומכת בהמשך פעילות פיתוח בישראל, כתנאי לקבלת התמיכה הציבורית.
הכתבות
עוקבות אחר מימושי ההשקעות של השותפויות הנסחרות, אחר סבבי גיוס הון בחברות הפורטפוליו ואחר קצב ההנפקות בבורסה, לצד השפעת הרגולציה על המודל הזה
בשוק המקומי.
ההוצאות השוטפות של שותפות המו"פ, מנרה מוערכות בכ-8.7% מהכסף שגויס, זאת בנוסף לדמי הצלחה של 20% ולעלויות ההנפקה אשר חלקן הלכו אל השותף הכללי; הזהרנו בעבר מפני הנפקות של שותפויות מו"פ - מבדיקת ביזפורטל עולה - ההפסד הממוצע בהנפקות האלו: 20%
השותפות דיווחה על השקעה חדשה של כ-550 אלף דולר בחברה חדשה בתחום הבינה המלאכותית, אבל דמי הניהול השנתיים המינימאליים (כולל הוצאות של גוף ציבורי) עומדים על כ-17.3%, זאת ללא בונוסים לשותף הכללי על הנפקות חדשות ודמי הצלחה
