ארגון המדינות המייצאות נפט (OPEC) הוא ארגון בין-ממשלתי שנוסד בשנת 1960, ומאגד מדינות שכלכלתן נשענת במידה רבה על ייצוא נפט. בין חברותיו נמנות ערב הסעודית, איראן, עיראק, איחוד האמירויות, כווית,
ניגריה ומדינות נוספות, ומטהו ממוקם בווינה שבאוסטריה. לאורך השנים הצטרפו לארגון מדינות נוספות, ואילו אחרות פרשו ממנו.
מטרתו המוצהרת של הארגון היא תיאום מדיניות ההפקה בין חברותיו וייצוב שוק הנפט העולמי. הכלי המרכזי שלו הוא קביעת מכסות הפקה, שנועדו להשפיע
על היצע הנפט ובאמצעותו על רמת המחירים. מאז 2016 פועל הארגון במתכונת מורחבת המכונה OPEC+, הכוללת מדינות מפיקות נוספות ובראשן רוסיה. ההחלטות בארגון מתקבלות בהסכמה בין החברות, אך אכיפת המכסות בפועל אינה תמיד מלאה.
החלטות הארגון, המתקבלות בפגישות תקופתיות
של שרי האנרגיה, נמצאות במעקב צמוד של שוקי הסחורות, ויכולות להשפיע במהירות על מחירי הדלק ועל האינפלציה בעולם. השפעתו מוגבלת בין היתר בשל גידול ההפקה מחוץ לארגון, ובעיקר בארצות הברית, ובשל פערי אינטרסים בין חברותיו. מכיוון שהנפט נסחר בדולר, קיים קשר בין מחירו
לבין שער הדולר.
לאחר עזיבת איחוד האמירויות, היצרנית השנייה בגודלה בארגון וממייסדותיו מאותתת כי תבחן את חברותה אם לא יוגדלו מכסות הייצור שלה; החשש בשווקים: תוספת היצע לא מתואמת לשוק הנפט שנסחר סביב 70 דולר, וסכנת התפוררות של המשמעת הפנימית באופ"ק
לחצים גיאופוליטיים וקשיי ייצור בקרטל אופק+ פוגעים בצד ההיצע, בעוד הביקושים חוזרים לרמות הטרום קורונה, מה שמייצר לחץ על מחירי הנפט כלפי מעלה; במידה ותתממש התחזית ל-100 דולר לחבית היא תתרום לעלייה של 0.25% נוספים באינפלציה הצפויה בישראל
מספר אנליסטים, ובראשם אלו של הבנק גולדמן זאקס חוזים המשך לחץ על מחירי הנפט שיגיעו בקרוב ל-100 דולר לחבית, עקב השפעה מוגבלת של ווריאנט האומיקרון על צד הביקוש, ולחצים על צד ההיצע עם בעיות בשרשרת האספקה, תפוקה נמוכה במספר אזורים, ומתחים גאופוליטיים באחרים
