הדסה היא רשת רפואה ומחקר הפועלת בירושלים ומפעילה את המרכזים הרפואיים בעין כרם ובהר הצופים. הארגון הוקם ביוזמת נשים יהודיות בארצות הברית, וגוף התומכות שלו ממשיך לסייע לו כספית עד היום. הוא כולל
בתי ספר לרפואה, לרוקחות ולסיעוד בשיתוף האוניברסיטה העברית, ובעין כרם פועלים מרכז השתלות, מערך אונקולוגי, מכון לב ובית חולים לילדים. המוסד נקלע למשבר תקציבי חריף שהוביל להסדר נושים
ולתוכנית הבראה בהשתתפות המדינה, מהלך שכלל קיצוצים והתייעלות בכוח האדם הרפואי. מאז נמשכים דיונים על מודל המימון של בתי החולים הציבוריים שאינם בבעלות המדינה, על תעריפי האשפוז ועל היקף ההכנסות מרפואה פרטית שמתקיימת בכתליהם.
היא ירשה מבעלה המנוח חנות תכשיטים ותיקה ברחוב יפו בירושלים, פנתה למדינה עשרות פעמים כדי להסדיר את המשך השכירות, ולא קיבלה תשובה. בית משפט השלום בעיר קבע שההתעלמות הזו, ביחד עם גורמים נוספים, הובילו לחיוב של המדינה לשלם ביוקר על הפינוי
רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן, רו"ח (משפטן) ישי כהן
ביום 3 במארס 2015 דחה בית הדין האזורי לעבודה את תביעתה של הדסה ארן לדמי לידה מטעמי צדק, משום שלטענת בית הדין לא נבצר מהמבוטחת לשלם דמי ביטוח במועד ומשום שהכנסת משפחתה עלתה
על הסכום הקבוע בתקנות.
לצד פעילות הפרסום שנחתכה נאלצים מנהלי העמודים להתמודד עם מחאות, הצעות לחרם ונאצות בפייסבוק בעקבות פוסטים מתגרים של עובדי החברות השונות. "גם אם אתה עובד עם מערכות ניטור קשה לזהות את המשבר הבא"
לטענת הרופאים, המשבר אליו נקלע הדסה גרם להצגתם "כרופאים שכל עניינם חומרי ושהמשבר, מקורו בהשתכרותנו". הנהלת הדסה: "התוכן המופיע בעצומה, מעבר להיותו לשון הרע והסתה, אינו משקף את המציאות"
כשהחרב על צווארם, והם בלי משכורות, יצאו עובדי ביה"ח למאבק. מאחורי הקלעים עמד יועץ האסטרטגיה טל גודלפינגר, שמספר לאייס על ניהול המאבק המשברי, על הדרמות מאחורי הקלעים, ואיפה התקשורת טעתה
משפט ההיסטוריה 