גירושים

למרות כתובה עם סכום כולל של 900 אלף שקל, בגידה שבה הוא הודה בעצמו והרשעה פלילית של הבעל בגין אלימות, קבע בית הדין הרבני הגדול שאין עילה להתערב בפשרה שאליה הגיעו הצדדים בבית הדין האזורי - 300 אלף שקל בלבד. "אי אפשר לומר שגובה הפשרה הוא טעות הנראית לעין", כתבו הדיינים

כמה שנים אחרי הדיון על הסכם הגירושים חזרה האשה לבית הדין - הפעם עם בקשה לבטל את ההסכם שעליו חתמה. היא טענה שנעשקה, שהוטעתה, שלא הבינה את משמעות ההסכם ושחתמה עליו תחת לחץ נפשי. הסעיף העיקרי שעמד במוקד המחלוקת נגע כאמור לזכותו של הבעל לרכוש את הדירה המשותפת במחיר שייקבע לפי שמאות במימוש מהיר. לדברי האשה, הסעיף פוגע בזכויותיה באופן חמור

בית המשפט נדרש לבחון ארבע עילות מרכזיות שעליהן ביסס הבעל את תביעתו מול גרושתו: הטעיה, עושק, טעות וחוזה למראית עין. אחת אחרי השנייה נדחו הטענות, כשברקע נפרשת תמונה של אדם פעיל, עצמאי ובעל ניסיון עשיר בעסקים והסכמים, שאינו משתלב כלל עם התיאור של נעשק או מוטעה. "בחוזה למראית עין אין צד אחד מרמה או מטעה את הצד האחר. שני הצדדים כאחד הסכימו"

אחרי שנים של דיונים, הגיע באחרונה המקרה המסקרן להכרעה, שכעל הכף עמדו עשרות מיליוני דולרים. פסק הדין שפורסם חושף כיצד נבנתה התוכנית הסבוכה - נאמנויות זרות באיים הקריביים, חברות מדף באירופה, חשבונות בנק בשווייץ ובגרנזי, ומסמכים רבים עליהם חתומים בני הזוג, לא פעם תוך טענות מצד האשה כי כלל לא הבינה את משמעותם. במהלך עדותו, התברר כי האיש שיקר בנוגע לשאלות מהותיות

השופט: "זה אחד המקרים המקוממים ביותר בהם פגשתי. האיש החביא הון עתק באמצעות נאמנויות מתוחכמות"

לפי הפסיקה החשובה, כשבן זוג שותף פעיל ומשמעותי בהשבחת נכס שהוענק במתנה לבן זוגו, יש לראות בנכס כולו, לרבות מרכיביו המקוריים, ככזה הנתון לשיתוף. בכך, נשברה אחת מן ההבחנות הדקות אך הדרמטיות שהתקיימו עד כה בדיני המשפחה. "העובדה שהתוצר המושבח הורתו במתנה, אינה מלמדת כשלעצמה על היעדר כוונת שיתוף ברכיב שניתן במתנה", נכתב בפסק הדין

בני זוג לשעבר, שנישאו ב-2016 והתגרשו ב-2023, ניהלו עד לאחרונה מאבק סביב הבית שבו חיו וגידלו את בנם המשותף הקטן. מכירת בית הוריה, הניבה לאשה ירושה של 1.55 מיליון שקל. על רקע המצב הרעוע של הזוגיות, היא ביקשה לרכוש לה ולבנה דירה שתהיה שלה בלבד, כאמצעי להבטחת עתידה הכלכלי. האיש ביקש להצטרף לעסקה, והיא ניאותה, בכפוף לכך שייחתם הסכם ממון ברור שיבטיח שהדירה לא תהפוך לנכס משותף

התובע, אב לשני ילדים מגרושתו, טען שחלו שינויים קיצוניים במצבו הכלכלי: פיטורים, ירידה בהכנסה והולדת ילד נוסף מבת הזוג החדשה שלו. מנגד, לטענתו, מצבה של אם שני ילדיו הגדולים השתפר: היא סיימה לימודי משפטים וצפויה להתחיל התמחות, שלדבריו המשמעות שלה היא "עלייה ברורה ברמת ההכנסה". במהלך הדיונים התגלה שהתובע הסתיק מידע חשוב כמו העובדה שהוא גר עם זוגתו ולא אצל אמו, ושהוא מנהל עסק של קייטרינג

אשה תבעה את הגרוש שלה בדרישה לקבל מחצית מסכום של 735 אלף שהעבירה לו אמו. הוא בתגובה הצליח להוכיח, באמצעות אחיותיו, כי הכסף הועבר אליו על חשבון הירושה ממנה, לצורך רכישת נדל"ן. לדברי השופטת, "עדויות אחיות הנתבע הותירו רושם מהימן... כי הכספים הועברו 'על חשבון ירושה'". שני הצדדים הציגו גרסאות סותרות - גם לעצמם, וגם לבית המשפט, והשופטת לא חסכה ביקורת על כך