גירושים

בני זוג לשעבר, שנישאו ב-2016 והתגרשו ב-2023, ניהלו עד לאחרונה מאבק סביב הבית שבו חיו וגידלו את בנם המשותף הקטן. מכירת בית הוריה, הניבה לאשה ירושה של 1.55 מיליון שקל. על רקע המצב הרעוע של הזוגיות, היא ביקשה לרכוש לה ולבנה דירה שתהיה שלה בלבד, כאמצעי להבטחת עתידה הכלכלי. האיש ביקש להצטרף לעסקה, והיא ניאותה, בכפוף לכך שייחתם הסכם ממון ברור שיבטיח שהדירה לא תהפוך לנכס משותף

התובע, אב לשני ילדים מגרושתו, טען שחלו שינויים קיצוניים במצבו הכלכלי: פיטורים, ירידה בהכנסה והולדת ילד נוסף מבת הזוג החדשה שלו. מנגד, לטענתו, מצבה של אם שני ילדיו הגדולים השתפר: היא סיימה לימודי משפטים וצפויה להתחיל התמחות, שלדבריו המשמעות שלה היא "עלייה ברורה ברמת ההכנסה". במהלך הדיונים התגלה שהתובע הסתיק מידע חשוב כמו העובדה שהוא גר עם זוגתו ולא אצל אמו, ושהוא מנהל עסק של קייטרינג

אשה תבעה את הגרוש שלה בדרישה לקבל מחצית מסכום של 735 אלף שהעבירה לו אמו. הוא בתגובה הצליח להוכיח, באמצעות אחיותיו, כי הכסף הועבר אליו על חשבון הירושה ממנה, לצורך רכישת נדל"ן. לדברי השופטת, "עדויות אחיות הנתבע הותירו רושם מהימן... כי הכספים הועברו 'על חשבון ירושה'". שני הצדדים הציגו גרסאות סותרות - גם לעצמם, וגם לבית המשפט, והשופטת לא חסכה ביקורת על כך

הגבר השתתף בהגרלה כשהיה עדיין רווק, ורק אחרי הזכייה הכיר את מי שנהפכה בהמשך לאשתו. השניים רכשו ביחד את הדירה, שילמו עבורה וגרו בה. כעבור כמה שנים, כשהחליטו להיפרד, טען הבעל שהדירה אינה רכוש משותף מכיוון שהזכייה בהגרלה היתה לפני היכרותם. לדברי האשה, "מדובר בבית שחיינו בו יחד, גידלנו בו ילדים, שילמנו משכנתא מחשבון משותף - זו ליבת השיתוף"

האם טענה כי כל הכנסה, תהיה מקורה אשר תהיה, אמורה להילקח בחשבון לצורך חישוב המזונות. "הילדים צריכים לאכול גם כשהוא במילואים", טען עורך דינה. מנגד, טען הבעל כי "אין כל היגיון לראות בכספי המילואים הכנסה לכל דבר. אני לא יוצא למילואים כדי להרוויח, אלא כדי למלא חובה. והחובה הזו באה על חשבון הכנסה אמתית"

בית הדין הרבני הגדול הכריע בסוגיה חשובה: האם אשה זכאית לקבל סכום כתובה גבוה לאחר שגם נפסקו לטובתה מאות אלפי שקלים מכספי הפנסיה העתידיים של בעלה לשעבר? הדיינים קבעו כי, "אין בתשלום כתובה כדי להוות פיצוי נוסף, מקום שבו קיבלה האישה חלק מהותי מרכוש הצדדים – ובפרט מחלקו של הבעל בזכויות פנסיוניות שנצברו על שמו. אין כפל תשלומים, ואין 'כפל מבצעים'"

בני זוג חתמו על הסכם ממון בעת שהיו ידועים בציבור, ב-2004. כעבור יותר משנתיים הם התחתנו - עבור הגבר היה מדובר בנישואים שניים, כשמהראשונים היו לו שני ילדים. כעבור כמה שנים התגרשו השניים, והתגלה כי הסכם הממון תקף מבחינת בית המשפט רק לתקופת היותם ידועים בציבור. הגבר ערער על כך, וטען כי רצה בהסכם ממון מלא מראש, בגלל שהוא היה גרוש עם רכוש וילדים

20 שנה אחרי שנחתם ההסכם, טענה האשה: "לא היה לי עורך דין משלי. לא קיבלתי הסבר. לא העתק. לא כלום. הוא פשוט ביקש שאחתום". מנגד, השופטת קבעה כי עצם העובדה שהתובעת לא ביקשה עותק של ההסכם ולא פנתה לייעוץ משפטי, לא יכולה לשמש בסיס לביטול הסכם שנערך כדין

בני זוג והוריו של הבעל החליטו לרכוש יחד דירה ב-1993. הנכס נרשם בטאבו על שם ארבעתם, והם ניצלו הטבות שניתנו לעולים חדשים. בפועל, הדירה שימשה למגורים של בני הזוג ושלושת ילדיהם, בעוד שההורים עברו להתגורר במקום אחר זמן קצר לאחר הרכישה. אחרי שנים התגרשו השניים, לאחר שהבעל נהג באלימות כלפי האשה. הוריו דרשו לקבל את חלקם בנכס, אך הבעל צידד בכך שהם לא היו שותפים בפועל בדירה, ולא סייעו במימונה