גירושים

האב טען לשינוי בזמני השהות ולירידה בשכר, אך בית המשפט קבע כי מדובר בשינוי מינורי בלבד והזהיר מפני ניסיון טקטי לפתוח מחדש הסכם גירושים: "מזונות לא משנים על נקלה"

האיש הצהיר בדיון לקביעת מזונות וחלוקת הרכוש שהוא נתמך כלכלית על ידי בני משפחתו, שילם שכר דירה של 6,500 שקל בחודש ועזב לגור אצל הוריו - השופטת לא האמינה לשום דבר מזה, וחייבה אותו להעביר תמורה על מחצית מהמניות שהוא מחזיק בשלוש חברות, לאשתו

בית המשפט המחוזי קבע כי זוג שהתגרש ולמ עשה המשיך לחיות ביחד תשע שנים, זכאי לשיתוף בדירה ובפנסיה, למרות הסכם גירושים שקבע אחרת. "משהצדדים שבו לחיות יחדיו ובקופה משותפת ושניהם שילמו יחדיו את תשלומי המשכנתא והחובות, אזי ממילא לא התקיים התנאי בהסכם הגירושין לפיו האשה מוותרת על הזכויות בדירה", קבע השופט

הגבר, שגר בישראל במשך עשור, טען שלא הבין את ההסכם שעליו חתם. השופטת לא קיבלה את טענותיו ואמרה: "התקשורת עם ילדיו לא יכלה להתנהל דרך אפליקציית תרגום". בית המשפט גם דחה טענות שהעלה האיש נגד עורך דינו במסגרת הליך הגירושים

מה שנראה בתחילה כמו עוד בקשה שגרתית למזונות זמניים עבור ילדה בת שנתיים, הסתיים בהחלטה חריגה בחריפותה בבית המשפט לענייני משפחה. האם דרשה סכום גבוה במיוחד וטענה לנטל כמעט בלעדי, אך השופט קבע שהמספרים "לא מתיישבים עם הפסיקה העדכנית", מתח ביקורת על הסתרת הכנסות וקבע כי מדובר בחוסר תום לב. בסוף האב חויב בעשירית בלבד ממה שהתבקש, והאם גם תשלם הוצאות משפט

כשהוא נכנס לאולם, הוא הציג את עצמו כאב שנלחם על הזכות לראות את בנו בן ה-7 אחרי נתק ממושך. אבל ככל שההליך התקדם, בית המשפט התרשם שהמאבק משתנה: פחות עניין של קשר, יותר כסף. בפסק דין חריג בנימוקיו, השופט איתי כרמי קובע שהאב ניהל את התיק כמו מי שמבקש שחרור - לא הורות. כשהמשפט נהפך לכלי לחץ סביב המזונות, השופט סגר את התיק והבהיר: זמני שהות אינם מטבע עובר לסוחר

מאחורי דלתיים סגורות בביהמ"ש לענייני משפחה נחשפה תמונה של משפחה מרובת ילדים שחיה שנים ברמת חיים גבוהה במיוחד - פנטהאוז בדרום, בית נופש בצפון, מכוניות יוקרה וחופשות בחו”ל במחלקת עסקים. לאחר שהקשר בין בני הזוג התפרק, האם טענה שנשארה בלי מקור הכנסה ובלי יכולת להחזיק את הבית. השופטת בחנה את הנתונים, וקבעה מזונות זמניים גבוהים מהמקובל - שיוטלו על האב לבדו

בית הדין הרבני בחיפה דחה תביעה של בעל לשעבר לקבלת מחצית מזכויות בבית בקיבוץ שנרכש במהלך הנישואים, ונרשם על שם האישה בלבד. אף שהמשכנתא נלקחה על ידי שני בני הזוג ולמרות העיקרון הכללי של איזון משאבים, נקבע כי בנסיבות המקרה הבית אינו משותף ויישאר בבעלות האשה, חברת הקיבוץ, לאחר הגירושים

שנה אחרי שנחתם הסכם הגירושים, נמכרה החברה שבה עבד הבעל תמורת עשרות מיליוני דולרים, והאופציות שלו נהפכו לזהב. בעקבות כך פנתה האשה לבית המשפט וטענה כי הוטעתה ושהסתירו ממנה מידע, אך בית המשפט קבע: ההסכם ברור, הוויתור מפורש - והדלת סגורה