גירושים

הגבר השתתף בהגרלה כשהיה עדיין רווק, ורק אחרי הזכייה הכיר את מי שנהפכה בהמשך לאשתו. השניים רכשו ביחד את הדירה, שילמו עבורה וגרו בה. כעבור כמה שנים, כשהחליטו להיפרד, טען הבעל שהדירה אינה רכוש משותף מכיוון שהזכייה בהגרלה היתה לפני היכרותם. לדברי האשה, "מדובר בבית שחיינו בו יחד, גידלנו בו ילדים, שילמנו משכנתא מחשבון משותף - זו ליבת השיתוף"

האם טענה כי כל הכנסה, תהיה מקורה אשר תהיה, אמורה להילקח בחשבון לצורך חישוב המזונות. "הילדים צריכים לאכול גם כשהוא במילואים", טען עורך דינה. מנגד, טען הבעל כי "אין כל היגיון לראות בכספי המילואים הכנסה לכל דבר. אני לא יוצא למילואים כדי להרוויח, אלא כדי למלא חובה. והחובה הזו באה על חשבון הכנסה אמתית"

בית הדין הרבני הגדול הכריע בסוגיה חשובה: האם אשה זכאית לקבל סכום כתובה גבוה לאחר שגם נפסקו לטובתה מאות אלפי שקלים מכספי הפנסיה העתידיים של בעלה לשעבר? הדיינים קבעו כי, "אין בתשלום כתובה כדי להוות פיצוי נוסף, מקום שבו קיבלה האישה חלק מהותי מרכוש הצדדים – ובפרט מחלקו של הבעל בזכויות פנסיוניות שנצברו על שמו. אין כפל תשלומים, ואין 'כפל מבצעים'"

בני זוג חתמו על הסכם ממון בעת שהיו ידועים בציבור, ב-2004. כעבור יותר משנתיים הם התחתנו - עבור הגבר היה מדובר בנישואים שניים, כשמהראשונים היו לו שני ילדים. כעבור כמה שנים התגרשו השניים, והתגלה כי הסכם הממון תקף מבחינת בית המשפט רק לתקופת היותם ידועים בציבור. הגבר ערער על כך, וטען כי רצה בהסכם ממון מלא מראש, בגלל שהוא היה גרוש עם רכוש וילדים

20 שנה אחרי שנחתם ההסכם, טענה האשה: "לא היה לי עורך דין משלי. לא קיבלתי הסבר. לא העתק. לא כלום. הוא פשוט ביקש שאחתום". מנגד, השופטת קבעה כי עצם העובדה שהתובעת לא ביקשה עותק של ההסכם ולא פנתה לייעוץ משפטי, לא יכולה לשמש בסיס לביטול הסכם שנערך כדין

בני זוג והוריו של הבעל החליטו לרכוש יחד דירה ב-1993. הנכס נרשם בטאבו על שם ארבעתם, והם ניצלו הטבות שניתנו לעולים חדשים. בפועל, הדירה שימשה למגורים של בני הזוג ושלושת ילדיהם, בעוד שההורים עברו להתגורר במקום אחר זמן קצר לאחר הרכישה. אחרי שנים התגרשו השניים, לאחר שהבעל נהג באלימות כלפי האשה. הוריו דרשו לקבל את חלקם בנכס, אך הבעל צידד בכך שהם לא היו שותפים בפועל בדירה, ולא סייעו במימונה

במסגרת הסכם הגירושים, שנחתם ואושר בבית הדין הרבני, הסכימו הצדדים על חלוקת רכוש, משמורת ילדים, מזונות - ובנוסף הוסכם כי האשה תוותר על כתובתה.​ לאחר סידור הגט, הגישה האשה תביעה בבית הדין הרבני בדרישה לקבל את סכום הכתובה שלה. התביעה התקבלה, אך הבעל ערער לבית המשפט לענייני משפחה - שהפך את ההחלטה, והורה לאשה להשיב את הכסף

אב לשני ילדים ביקש מבית המשפט לבטל או להפחית את דמי המזונות שעליו לשלם, בטענה כי הוא שקוע בחובות כבדים, בזמן שגרושתו מתגוררת בדירת יוקרה ונוסעת הרבה לחו"ל. האם התנגדה נחרצות לבקשה. היא טענה כי דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושים משקפים את צורכי הילדים ולא את אורח חייה האישי. לדבריה, העובדה שמצבה הכלכלי השתפר אינה פוטרת את האב מאחריותו כהורה

האישה טענה כי בעלה לשעבר, הנתבע, הציג בפניה מצגי שווא באשר לתוכנו של ההסכם, וכי לא היתה מודעת להשלכות המשפטיות שלו. לטענתה, בעת חתימתה על ההסכם היא היתה במצב נפשי קשה בשל משבר הנישואים - מה שמנע ממנה להבין לעומק את תנאי ההסכם. השופטת קבעה כי האשה לא הצליחה להוכיח שהופעלה עליה כפייה או השפעה בלתי הוגנת בעת חתימת ההסכם

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קבע כי סעיף בהסכם ממון, שחייב גבר לשלם לאשתו מזונות חודשיים ללא הגבלת זמן, בטל מכיוון שמדובר בעושק וחוסר תום לב. הגבר החל לשלם את דמי המזונות אחרי הגירושים כפי שנקבע בהסכם, אך עם הזמן, כשהבחין שהאשה לא עושה מאמצים להשתלב בשוק העבודה ואינה שואפת להגיע לעצמאות כלכלית, החל להרגיש כי מדובר בניצול לרעה של ההסכם