פיצויי פיטורים

פיצויי פיטורים הם תשלום המגיע לעובד שכיר עם סיום העסקתו, מכוח חוק פיצויי פיטורים הישראלי. ככלל, עובד שפוטר לאחר שהשלים שנת עבודה אחת לפחות אצל אותו מעסיק זכאי לפיצויים בגובה של משכורת חודשית אחת עבור כל שנת עבודה. עבור שברי שנות עבודה מחושבים הפיצויים

באופן יחסי לתקופת ההעסקה בפועל.

במרבית מקומות העבודה מפריש המעסיק מדי חודש כספים לרכיב פיצויים במסגרת הפרשות הפנסיה השוטפות, כך שבמועד סיום ההעסקה משוחררים לעובד הכספים שנצברו, ובמקרים רבים משמשים גם כתחליף חלקי לפיצויים המגיעים על פי חוק. במקרים

של
התפטרות, לעומת פיטורים, הזכאות לפיצויים מוגבלת בדרך כלל לנסיבות מסוימות המוכרות בחוק כדין פיטורים.

סוגיית פיצויי הפיטורים עומדת לעיתים במוקד מחלוקות בין עובדים למעסיקים, בפרט בשאלות של חישוב השכר הקובע, זכאות עובדים שהתפטרו ותנאים להפחתה
או
שלילה של
הפיצויים. הנושא מוסדר גם באמצעות פסיקת בתי הדין לעבודה, המפרשת את הוראות החוק במקרים פרטניים. עובדים ומעסיקים הנתונים במחלוקת בנושא פונים לעיתים קרובות לייעוץ משפטי מקצועי בטרם הכרעה בבית הדין.

ברוב מקומות העבודה נצברים הפיצויים
בקופת
הפנסיה לאורך תקופת ההעסקה, וההחלטה אם למשוך אותם בעת סיום העסקה משפיעה על גובה הקצבה העתידית ועל חבות המס מול רשות המסים.