הסכם קיבוצי הוא הסכם הנחתם בין ארגון עובדים, לרוב ועד עובדים או הסתדרות, לבין מעסיק או ארגון מעסיקים, וקובע את תנאי העבודה החלים על קבוצת עובדים מוגדרת. ההסכם עשוי לכלול הוראות בנוגע לשכר, שעות עבודה, תנאים סוציאליים ומנגנוני יישוב סכסוכים. הצדדים להסכם
קיבוצי מחויבים לתנאיו למשך תקופת תוקפו, ושינויים בו דורשים לרוב הסכמה מחודשת של שני הצדדים.
בישראל מוסדרים הסכמים קיבוציים בחוק הסכמים קיבוציים, ומבחינים בין הסכם קיבוצי מיוחד, החל על מקום עבודה ספציפי, לבין הסכם קיבוצי כללי, החל
על ענף שלם במשק. צווי הרחבה שמוציא שר העבודה יכולים להחיל הוראות מהסכמים קיבוציים ענפיים גם על עובדים שאינם חברים בארגון החתום על ההסכם.
משא ומתן על חידוש הסכמים קיבוציים מלווה לעיתים בסכסוכי עבודה, שביתות או עיצומים, ומהווה נושא
הנדון בתקשורת הכלכלית בכל פעם שמתעורר סכסוך עבודה משמעותי במשק. הסכמים קיבוציים ענפיים משמעותיים, ובהם בענפי הבנקאות, החשמל והתעשייה הביטחונית, זוכים לרוב לסיקור תקשורתי נרחב בשל השפעתם על מגזרים רחבים במשק.
ההסכם קובע שכר, דרגות
ותנאים נלווים לתקופה מוגדרת, ולעיתים כולל סעיף שקט תעשייתי המונע שביתה בזמן תוקפו. מרבית ההסכמים במגזר הציבורי נחתמים מול הסתדרות
העובדים ומול הממונה על השכר באוצר.
ההסכם משמר את מעטפת התנאים מהם נהנים כיום אלפי עובדי פרטנר, לצד הסכמות חדשות על 1% תוספת שכר ב-2019, תוספת שכר נוספת של עד 1.5% שתותנה בביצועי החברה ומנגנון השתתפות העובדים ברווחים
