הירושה היא משק חקלאי, שהאם והאב, בצוואה הדדית, הותירו בתחילה ל-ד' - אחת הבנות, בתנאי שזו תעביר 65 אלף דולר לאחותה. לאחר מות האב שינתה האם את הצוואה כך שהמשק יעבור לאחות, תוך החרגת הבית של ד' ובעלה. הוא ביקש לערער על הצוואה

בעל דירה טען כי זכויותיו בדירה שבבעלותו לא כובדו, וכי נעשו נגדו מהלכים פסולים במטרה לקדם פרויקט פינוי בינוי. התובעים ביקשו להכריז עליו דייר סרבן, ולמנות כונס נכסים שיחתום בשמו על ההסכם. לטענת האיש, בית המשפט לא נתן לו הזדמנות הוגנת להציג את עמדתו

הצוואה הראשונה נערכה ב-2012, ובה הותירה האם את כל רכושה לאחת מבנותיה, ולשנייה הותירה שקל אחד בלבד. ואילו בצוואה השנייה, שנערכה ב-2020, היא חילקה את הרכוש שווה בשווה בין הבנות, אך השאלה המרכזית היא אם היתה כשירה לערוך אותה

האיש קיבל יום אחד התראה מנאמן של חברה ודרישת תשלום חוב ארנונה מעיריית ירושלים. כשהחל לברר על מה מדובר, גילה שברישומי רשם החברות הוא מופיע כבעל מניות ודירקטור בחברה שמנהלת בית ספר במזרח ירושלים, ושנקלעה להליכי חדלות פירעון

לפני 40 שנה רכשו התובעיים שתי דירות בתנאי מכירה מעזרקה ובצרון. כעת, כשהבניין צפוי לעבור תהליך של פינוי בינוי, הם דורשים לקבל שתי דירות חדשות, ואילו עזרה ובצרון טוענת כי שתי היחידות אוחדו לנכס אחד, ולכן יש להתייחס אליהן כדירה אחת

השניים מחזיקים באזרחות כפולה - ישראלית ואמריקאית, ולכן נאלצו לשלם מסים עבור עסקת המכירה גם שם. ואולם הגבר סירב לכסות את ההוצאות - בסכום של יותר מ-1.3 מיליון שקל, אף שהתחייב לכך במסגרת הסכם חלוקת רכוש

האיש, שעבד כמנהל פרויקטים בחברה, ניהל שיחה מלחיצה עם מנהלו הישיר, וכמה שעות אחריה פונה לבית חולים. הביטוח הלאומי טען שאין ראיות שמדובר באירוע חריג, וכי הגורם להתקף הלב הוא המחלות שמהן סבל

חברה הפועלת בתחום ההתחדשות העירונית הגיעה לחדלות פירעון באמצע פרויקט תמ"א 38. גורמי המימון דרשו לממש את השעבודים או להשלים את הבנייה תחת פיקוחם. מנגד, בעלי הדירות דרשו למנות גורם אובייקטיבי להשלמת הפרויקט, תוך העלאת טענות כלפי גורמי המימון