חברות חלום

"חברות חלום" הוא כינוי שהתקבע בשוק ההון הישראלי לחברות הנסחרות בבורסה שאין להן פעילות עסקית מניבה של ממש, ושוויין נשען על הבטחה עתידית – טכנולוגיה בפיתוח, רעיון או פרויקט שטרם הוכיח את עצמו. הכינוי מקורו בתקופת בועת הדוט-קום, שבה נסקו מניות של חברות אינטרנט צעירות בלא הכנסות.

המאפיין המרכזי של חברות אלה הוא פער גדול בין שווי השוק שלהן לבין נתוניהן בפועל: הכנסות מזעריות או היעדרן, הפסדים מתמשכים ותלות בגיוסי הון חוזרים. תמחורן נשען על הערכות לגבי הצלחה עתידית, ולכן הן חשופות לתנודתיות חדה – זינוק על רקע הודעה, וצניחה כשההבטחה אינה מתממשת.

לאורך השנים הופיעו גלים כאלה בענפים משתנים: אינטרנט, ביומד, קנאביס, מטבעות דיגיטליים ולאחרונה בינה מלאכותית. רשות ניירות ערך ובורסת ת"א נוקטות כללי סף ודרישות גילוי שנועדו להגן על משקיעים. מנגד יש הטוענים כי חברות בשלב מוקדם זקוקות לגישה להון ציבורי, וכי חלק ממיזמי הצמיחה המשמעותיים החלו כך.