דיבה

דיבה היא הוצאת שם רע – פרסום דבר על אדם או על גוף העלול לפגוע בשמו הטוב, במעמדו החברתי או במשלח ידו. בישראל מוסדר התחום בחוק איסור לשון הרע, המאפשר לנפגע להגיש תביעה אזרחית ולתבוע פיצוי, ובנסיבות מסוימות אף מגדיר עבירה פלילית.

החוק מעמיד לנתבע הגנות, ובהן הגנת אמת הפרסום – כאשר הדברים נכונים ויש בהם עניין ציבורי – והגנות של תום לב, למשל בהבעת דעה או בדיווח על הליכים משפטיים. בית המשפט נדרש לאזן בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי, ואיזון זה נתון למחלוקת: מבקרים סבורים שהחוק עלול להרתיע פרסום ביקורתי, ואילו תומכיו מדגישים את ההגנה מפני פגיעה בלתי מוצדקת.

עם התרחבות הרשתות החברתיות גדל היקף התביעות בגין פרסומים מקוונים, ובכללם פוסטים ותגובות. בהקשר העסקי, פרסומים על התנהלות חברות, בעלי שליטה ומנהלים עשויים להוביל להליכים משפטיים. חשיפה לתביעה מהותית מדווחת לעיתים בדוחות כספיים של חברה ציבורית, ופרשות מסוג זה נבחנות על ידי משקיעים בשוק ההון.