אגרות חוב

אגרות חוב (אג"ח) הן מכשירי חוב סחירים, שבאמצעותם לווים גופים - ממשלות, חברות ורשויות - כסף מהמשקיעים לתקופה קצובה. בתמורה להלוואה, מנפיק האיגרת מתחייב להחזיר למחזיק את הקרן במועד הפדיון, ולשלם לו ריבית (קופון) לאורך חיי האיגרת. אגרות החוב נחשבות לאחד מאפיקי ההשקעה המרכזיים, לצד מניות, והן נסחרות בבורסה.

קיימים סוגים שונים של אגרות חוב, הנבדלים במנפיק וברמת הסיכון: אג"ח ממשלתיות, המונפקות על ידי המדינה ונחשבות לבטוחות יחסית, לצד אג"ח קונצרניות המונפקות על ידי חברות ונושאות בדרך כלל תשואה - וסיכון - גבוהים יותר. כמו כן קיימות אג"ח צמודות מדד או מטבע, אג"ח בריבית קבועה או משתנה, ואג"ח להמרה הניתנות להמרה למניות.

מחירי אגרות החוב ותשואותיהן נעים ביחס הפוך: כאשר הריבית במשק עולה, מחירי האג"ח הקיימות נוטים לרדת (והתשואה לפדיון עולה), ולהפך. משום כך, שוק האג"ח רגיש מאוד להחלטות הריבית של הבנקים המרכזיים ולציפיות האינפלציה, והוא נחשב לאחד המדדים המרכזיים למצב הכלכלה ולרמת הסיכון שהמשקיעים מתמחרים.

אגרות חוב משמשות משקיעים לגיוון תיק ההשקעות ולהקטנת התנודתיות, שכן הן נחשבות בדרך כלל לסולידיות יותר ממניות ומספקות הכנסה שוטפת קבועה. עם זאת, גם באג"ח קיים סיכון - ובראשו סיכון חדלות הפירעון של המנפיק (סיכון אשראי) וסיכון הריבית. חברות דירוג אשראי מעניקות לאיגרות דירוג המשקף את רמת הסיכון, ומסייע למשקיעים לתמחר את התשואה הנדרשת מהן.