חברת החזקות היא תאגיד שעיקר נכסיו הם מניות בחברות אחרות, ולא פעילות תפעולית ישירה. המודל נפוץ מאוד בשוק ההון הישראלי, והוא מאפשר לבעל שליטה להחזיק במגוון עסקים דרך שכבה אחת. התופעה הבולטת בחברות
כאלה היא הדיסקאונט: השווי שבו נסחרת החברה בבורסה נמוך לעיתים קרובות מסך שווי האחזקות שלה, בגלל עלויות המטה, המס על מימוש והחשש מהחלטות של בעל השליטה. הפער הזה הוא בדיוק מה שמושך אליהן משקיעים שמחפשים
ערך, ומה שמזין מהלכים של פירוק מבנה, חלוקת דיבידנד או מימוש נכסים. הרגולציה בישראל צמצמה מבנים פירמידליים רב שכבתיים, ולכן חברות אחזקה רבות נדרשו לפשט את המבנה שלהן.
מאז הכתבה שלנו לפני כחודש על הדיסקאונט שבו נסחרת צור, המניה עלתהבכ-28% לשווי של 817 מיליון שקל, במקביל לעליות מתונות יותר באיידיאיי, מימון ישיר ואדגר, מה שצמצם חלק מהפער; כעת החברה סוגרת בהצלחה גיוס אג"ח חדש עם ביקושים חזקים
החברה רשמה רווח של 423 מיליון שקלים לשנת 2007, גידול של 60% ביחס לשנת 2006. במחצית השניה של 2007 הושלמה מכירת איסיאיי, תוך רישום רווח בסך 225 מליון שקל
הרווח הנקי ירד ל-201 מיליון שקל ברבעון השלישי של 2007, בעוד ההכנסות יותר מהוכפלו. הוצאות המימון זינקו לסך של 548 מיליון שקל עקב התיסוף בשקל ועליית מדד המחירים לצרכן
המאמר עוסק באישור הקמת "חברת החזקות ישראלית" במסגרת תיקון מס' 147 לפקודת מס הכנסה, שאושר בקריאה שניה ושלישית בכנסת, במטרה לעודד משקיעים זרים להתאגד בישראל ולנהל ממנה עסקים בינלאומיים.
