גירושים

השופט הבכיר רמזי חדיד חייב את הגרוש לשעבר להשיב להורי אשתו לשעבר את הכספים שהעניקו לבני הזוג לצורך רכישת דירה, לאחר שהחתן חתם על כתב התחייבות מפורש בפני נוטריון. פסק הדין קובע כי טענותיו לקיזוז במסגרת הסכם הגירושים, למתנה או להסכמות בעל-פה, נסתרו על ידי לשון ההסכמים והראיות שהוצגו, וכי התנאי להשבת הכסף התקיים במלואו עם הגירושים

בית המשפט קבע כי למרות אירוע אלימות חמור מצד אשתו הנוכחית של האב לפני יותר משלוש שנים, אין בכך כדי לנתק את הקשר בין האב לקטינה. עקב התרשמות גורמי הרווחה כי האם מסיתה את הילדה ומונעת מפגשים, נקבע כי רצון הקטינה לאמשקף רצון חופשי ואותנטי ולכן לא יינתן לו משקל מכריע. התסקירים האחרונים הראו שיפור בבית האב, טיפול רציף של אשתו והיעדר מסוכנות, לצד חשיבות עמוקה של מימוש הקשר עם שני ההורים

בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת האשה לשיתוף בנכסי בן זוגה לשעבר. השופטת שירלי שי קבעה כי היא "לא הוכיחה שיתוף", והבהירה כי גרסאות הצדדים התגלו כבלתי אמינות ומבולבלות, וכי לא הובאה כל ראיה ממשית לשיתוף רכושי בפועל. בית המגורים שנמכר, דירה נוספת שקיבל הנתבע בירושה ומתנה, ואף חנות שנרשמה על שמו - כולם יישארו בבעלותו הבלעדית

רשם ההוצאה לפועל בחיפה, ניר שפר, קבע בהחלטה תקדימית כי רכב יוקרה מסוג ב.מ.וו שנמצא בחזקתו של חייב מזונות יעוקל, אף שהוא רשום על שם של אדם אחר. הרשם קבע כי החייב עשה שימוש ברכב “כמנהג בעלים”, וכי הבעלים הרשום לא הצליח להוכיח שהרכב אינו של החייב. הבעלים חויב גם בהוצאות משפט, והרכב יימסר למימוש חוב המזונות

דרמה משפחתית שהחלה עם פינוי תושבי הצפון בעקבות מלחמת חרבות ברזל, הסתיימה בהחלטה חשובה של בית המשפט לענייני משפחה בצפת. האב שב להתגורר בגליל העליון לאחר שהוסר האיום הביטחוני, בעוד שהאם סירבה לשוב עם הילדים בטענה כי מצאה יציבות במקום מגוריה החדש. השופטת קבעה כי טובת הקטינים מחייבת את חזרתם צפונה, והבהירה כי מדובר בהשבת שגרה ולא בהעתקת מקום מגורים

פסק דין חדש מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה עושה סדר באחת הסוגיות המורכבות ביותר ביחסים בין בני זוג - השיתוף בחובות. השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי כל עוד החובות נוצרו במסגרת ניהול עסק ששימש מקור פרנסה למשפחה ואִפשר את רמת חייה, אין להחריגם מהאיזון הרכושי גם אם נצברו על שמו של אחד מבני הזוג בלבד

איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם

דרמה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד: השופטת קבעה כי דירה שרשומה על שם האשה, שייכת למעשה לבעל, לאחר שהתברר שהועברה על שמה רק לצובמקרה אחררך קבלת משכנתא. מנגד, הדירה המשותפת שבה חיו יחד במשך שנים רבות תוכר כנכס משותף שיחולק ביניהם בחלקים שווים. פסק הדין חושף סיפור חיים זוגי ארוך ומורכב, הכולל קשר שנמשך עשרות שנים, רכישת נכסים משותפים, טענות לשיתוף כלכלי והכרעה עקרונית בשאלת הבעלות בדירת מגורים

אשה שטענה כי סבלה מדלקת מוח שפגעה בכשירותה בעת החתימה על הסכם הגירושים מול בעלה לשעבר, ביקשה לבטל את ההסכם שנתיים לאחר שנחתם. בית הדין הרבני קבע כי היתה בדעתה בעת החתימה וכי תביעתה נועדה בעיקר לשפר את תנאי המזונות והעסק. השופטים חייבו אותה לשלם 25 אלף שקל הוצאות משפט - 20 אלף שקל לבעלה ו-5,000 שקל לאוצר המדינה