הון עצמי הוא ההפרש בין סך נכסיה של חברה לבין סך התחייבויותיה, ומייצג את חלקם של בעלי המניות בחברה. הוא מוצג במאזן, ומורכב בעיקר מההון שהוזרם על ידי המשקיעים בעת ההנפקה או בגיוסים נוספים, ומהרווחים שנצברו ולא חולקו כדיבידנד.
ההון העצמי משמש מדד
לאיתנות פיננסית: ככל שהוא גבוה יותר ביחס למאזן, כך נחשבת החברה פחות ממונפת ובעלת כרית ספיגה גדולה יותר להפסדים. יחסים נגזרים ממנו – כמו יחס חוב להון והתשואה על ההון – משמשים אנליסטים להשוואה בין חברות באותו ענף. בבנקאות ובביטוח מוגדרות דרישות הון רגולטוריות
מזעריות, שנועדו להבטיח יציבות.
המונח משמש גם בהקשר של משקי בית: ההון העצמי של רוכש דירה הוא החלק שהוא מממן מכיסו לצד המשכנתא, ושיעורו המזערי מוגבל בהוראות בנק ישראל. דרישה זו מקשה על רוכשים ככל שעולים מחירי
הדירות. משקיעים בוחנים לעיתים את הפער בין ההון העצמי החשבונאי לשווי השוק של החברה, בשיטת מכפיל ההון, ונתוני ההון מתפרסמים בדוחות כספיים תקופתיים.
מס רכישה, עורך דין, תיווך, שמאי, אגרות, ביטוחים, בדק בית, שיפוץ ומעבר. המדריך מפרק כל סעיף עם טווחי מחירים ל-2026, ומראה בטבלה מלאה כמה מוסיפות ההוצאות האלה לדירה של 2.6 מיליון שקל וכמה מהן חייבות לצאת מההון העצמי
שווי השוק המצרפי של חברות הנדל"ן הוא מתחת להון העצמי המצרפי - מה זה אומר? מה המינוף, איזו חברות עמוק מתחת להון, אילו עם פרמיה על ההון ומתי נתחיל לראות הזדמנויות?
בעיצומם של המאבקים בקבוצת מגדל בשנת 2020 הוטלו מגבלות על ההון של החברה והיא נדרשה להגדיל את כושר הפרעון; כעת החליט הממונה כי ישנו שיפור בממשל התאגידי והוסר החשש מפגיעה בניהול התקין של החברה; האם זה קשור ליו"ר החדש?