תוכנית רכישות אג״ח היא כלי מדיניות מוניטרית שבו בנק מרכזי רוכש היקפים גדולים של איגרות חוב, לרוב ממשלתיות, בשוק הפתוח, במטרה להזרים נזילות למערכת הפיננסית ולהוריד את הריבית לטווח ארוך. הכלי מוכר גם בשמו האנגלי, הרחבה כמותית. הרחבת מאזן הבנק המרכזי במסגרת
התוכנית נועדה בין היתר לעודד הלוואות והשקעות בכלכלה הריאלית.
תוכניות מסוג זה יושמו בהיקף נרחב על ידי בנקים מרכזיים מובילים, ובהם הפד האמריקאי והבנק המרכזי האירופי, בעיקר בתקופות משבר כלכלי, כגון
המשבר הפיננסי העולמי של 2008 ומשבר הקורונה בשנת 2020, כאשר הריבית התקרבה לרמת אפס וכלי המדיניות המסורתיים מוצו.
לתוכניות רכישת אג״ח יש השפעה ניכרת על שוק ההון, שכן הן מגדילות את הביקוש לאיגרות
חוב ומורידות את התשואות עליהן, ולעיתים דוחפות משקיעים לעבר נכסי סיכון כגון מניות. יציאה מתוכניות אלה, המכונה צמצום מאזן, נחשבת אף היא לצעד רגיש בעל השפעה משמעותית על השווקים. גם בנק ישראל נקט בכלים דומים בתקופת משבר הקורונה, במטרה לייצב את שוק האג״ח המקומי
בתקופת אי הוודאות.
בדברים לנאומו בפני הקונגרס והסנאט, יו"ר הבנק הפדרלי בארה"ב מציין אמנם כי המשבר באוקראינה משפיע על כלכלת ארה"ב, אבל שוק העבודה בארה"ב "הדוק ביותר" והאינפלציה של 7.5% היא הרבה מעל היעד - ולכן הריבית צפויה לעלות בפגישת הפד' ב-15-16 במרץ, אך שלל ככל הנראה העלאת ריבית של 0.5%, ובכך הוא מרגיע את השווקים
