גירושים

גירושים הם גם הליך משפטי וגם אירוע כלכלי מכריע במשק בית. הרכוש שנצבר בתקופת הנישואים מתחלק לפי חוק יחסי ממון, והוא כולל דירה, חסכונות, זכויות פנסיה וקרנות השתלמות, ולעיתים גם מניות וחברה פרטית שנבנתה בידי אחד מבני הזוג.
הסכם ממון שנחתם מראש קובע חלוקה אחרת, וסעיף בודד בו מכריע לעיתים את התוצאה כולה, כפי שקרה בתביעת רכוש אחרי עשרות שנות נישואים. לצד החלוקה נקבעים מזונות הילדים לפי הכנסות ההורים וחלוקת זמני השהות, ואופן החישוב מוסבר במדריך ייעודי.
- האם הסכם ממון של ידועים בציבור תקף אחרי שנישאו והתגרשו?
בני זוג חתמו על הסכם ממון בעת שהיו ידועים בציבור, ב-2004. כעבור יותר משנתיים הם התחתנו - עבור הגבר היה מדובר בנישואים שניים, כשמהראשונים היו לו שני ילדים. כעבור כמה שנים התגרשו השניים, והתגלה כי הסכם הממון תקף מבחינת בית המשפט רק לתקופת היותם ידועים בציבור. הגבר ערער על כך, וטען כי רצה בהסכם ממון מלא מראש, בגלל שהוא היה גרוש עם רכוש וילדים
- טענה "לא ידעתי על מה חתמתי" - הסכם הממון יבוטל?
20 שנה אחרי שנחתם ההסכם, טענה האשה: "לא היה לי עורך דין משלי. לא קיבלתי הסבר. לא העתק. לא כלום. הוא פשוט ביקש שאחתום". מנגד, השופטת קבעה כי עצם העובדה שהתובעת לא ביקשה עותק של ההסכם ולא פנתה לייעוץ משפטי, לא יכולה לשמש בסיס לביטול הסכם שנערך כדין
- הורי הבעל המכה דרשו את חלקם בדירה המשותפת
בני זוג והוריו של הבעל החליטו לרכוש יחד דירה ב-1993. הנכס נרשם בטאבו על שם ארבעתם, והם ניצלו הטבות שניתנו לעולים חדשים. בפועל, הדירה שימשה למגורים של בני הזוג ושלושת ילדיהם, בעוד שההורים עברו להתגורר במקום אחר זמן קצר לאחר הרכישה. אחרי שנים התגרשו השניים, לאחר שהבעל נהג באלימות כלפי האשה. הוריו דרשו לקבל את חלקם בנכס, אך הבעל צידד בכך שהם לא היו שותפים בפועל בדירה, ולא סייעו במימונה
- ויתרה על הכתובה בהסכם הגירושים - ואז תבעה לקבל אותה
במסגרת הסכם הגירושים, שנחתם ואושר בבית הדין הרבני, הסכימו הצדדים על חלוקת רכוש, משמורת ילדים, מזונות - ובנוסף הוסכם כי האשה תוותר על כתובתה. לאחר סידור הגט, הגישה האשה תביעה בבית הדין הרבני בדרישה לקבל את סכום הכתובה שלה. התביעה התקבלה, אך הבעל ערער לבית המשפט לענייני משפחה - שהפך את ההחלטה, והורה לאשה להשיב את הכסף
- האשה חיה בפאר והגרוש שקוע בחובות - המזונות יבוטלו?
אב לשני ילדים ביקש מבית המשפט לבטל או להפחית את דמי המזונות שעליו לשלם, בטענה כי הוא שקוע בחובות כבדים, בזמן שגרושתו מתגוררת בדירת יוקרה ונוסעת הרבה לחו"ל. האם התנגדה נחרצות לבקשה. היא טענה כי דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושים משקפים את צורכי הילדים ולא את אורח חייה האישי. לדבריה, העובדה שמצבה הכלכלי השתפר אינה פוטרת את האב מאחריותו כהורה
- ביקשה לבטל את הסכם הממון בגלל שלא קראה אותו
האישה טענה כי בעלה לשעבר, הנתבע, הציג בפניה מצגי שווא באשר לתוכנו של ההסכם, וכי לא היתה מודעת להשלכות המשפטיות שלו. לטענתה, בעת חתימתה על ההסכם היא היתה במצב נפשי קשה בשל משבר הנישואים - מה שמנע ממנה להבין לעומק את תנאי ההסכם. השופטת קבעה כי האשה לא הצליחה להוכיח שהופעלה עליה כפייה או השפעה בלתי הוגנת בעת חתימת ההסכם
- עושק: בוטל הסכם מזונות שאפשר לאשה לא לעבוד
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קבע כי סעיף בהסכם ממון, שחייב גבר לשלם לאשתו מזונות חודשיים ללא הגבלת זמן, בטל מכיוון שמדובר בעושק וחוסר תום לב. הגבר החל לשלם את דמי המזונות אחרי הגירושים כפי שנקבע בהסכם, אך עם הזמן, כשהבחין שהאשה לא עושה מאמצים להשתלב בשוק העבודה ואינה שואפת להגיע לעצמאות כלכלית, החל להרגיש כי מדובר בניצול לרעה של ההסכם
- הפר את זמני השהות 373 פעמים - וישלם ביוקר
אם לתאומים בני 6 טענה כי האב לא הגיע למפגשים שנקבעו עמם, ובכך פגע בקשר שלו עם הילדים וביציבותם הרגשית. היא הציגה תיעוד מפורט של המפגשים שבוטלו, כולל תאריכים ומספר המפגשים שהוחמצו. האב הודה כי לא קיים את כל המפגשים, אך טען כי הסיבה לכך היא ההתנגדות של הילדים להיפגש עמו. הוא ציין כי הילדים הביעו חוסר רצון להגיע למפגשים, ולעתים אף סירבו בתוקף
- הזוג חי באלפיון העליון - המזונות רק 6,000 שקל
הזוג התחתן לפני כ-15 שנה, ובמהלך נישואיהם נולד להם בן, שכיום הוא בן 10. הם חיו ברמת חיים גבוהה, נהנו מבית מפואר, כלי רכב יוקרתיים ונכסים נוספים. האשה היתה מעורבת בעסקיו של הבעל, אך לא החזיקה בתפקיד רשמי או בשכר קבוע - וזה כנראה השפיע על קביעת גובה המזונות שלה ושל הילד המשותף
- הציגה הקלטות של הגרוש - בית המשפט דחה אותן
האשה ביקשה להוציא צו הגנה מפני בעלה לשעבר, והשמיעה הקלטות שלו לכאורה, שבהן הוא תוקף אותה בפני הילדים המשותפים שלהם. "המבקשת בחקירתה סרבה להשיב מי הקליט את ההקלטות, טענה כי השתמשה בקטינים לצורך ההקלטה, אך לא פירטה כיצד", נכתב בפסק הדין. בית המשפט קבע כי יש חשש ממשי שההקלטות הושגו שלא כחוק, ולא ניתן להשתמש בהן כראיה