דיני חוזים

אשה שמכרה את דירתה תבעה אותו לאחר ששניים מבין שלושת התשלומים שסוכמו במסגרת החוזה, התעכבו. היא אף דרשה פיצויים מעבר למה שנקבע בחוזה, לאחר שלטענתה הדבר הוביל לקריסת עסקה שלה לרכישת נכס אחר, ובכך היא נותרה בידיים ריקות. האיש הגיש תביעה נגדית, בטענה כי העיכובים נגרמו עקב בעיה מהותית שנגלתה רק בדיעבד: היעדר תיק בניין בעירייה

זוג שרכש דירה ברמת גן קיבל הבטחה למרפסת בשטח של כמעט 13 מ"ר, אך בפועל קיבל שטח קטן בהרבה. האכזבה הקשה הביאה אותם להגיש תביעה. החברה היזמית טענה להגנתה כי מדובר בטעות סופר. עוד היא טענה כי בעת הגילוי, פנה המנכ"ל באופן אישי לבן הזוג, והציע לו לבטל את ההסכם לאור השינוי. לטענתם, מכיוון שהתובעים לא עשו זאת, יש לראות בהם כמי שוויתרו על טענותיהם

עוד לפני החתימה, ציינו המוכרות בפני הקונה כי היו בעבר ליקויי רטיבות, אך לדבריה הרוכשת, לא נחשפו בפניה כל ממדי הנזקים, והוצגה לה חוות דעת חלקית ומטעה של מהנדס. השופט ניתח את ההסכם שנחתם בין הצדדים, שבו נכתב במפורש כי הבית נמכר "כפי שהוא - AS IS", וכי הקונה, "מאשרת כי בדקה את הנכס... מודעת לבעיית רטיבות... ותישא באחריות מלאה לליקויים"

בני זוג שרכשו דירה מהקבלן נתקלו בליקויים רבים, בהם נזילות, קילופי צבע ורטיבות. הקבלן, שנדרש על ידם לתיקון הבעיות, התחמק ולא עשה דבר. המומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי הליקויים נובעים מעבודות בנייה לקויות, אי עמידה בתקני האיטום, שימוש בחומרים לא מתאימים ואי הקפדה על גמרים תקינים. השופטת קבעה כי בני הזוג יקבלו פיצויים בהיקף כולל של כ-300 אלף שקל

לפי פסיקה חדשה בערעור שהוגש לעליון, פגמים בהצעות שמוגשות במכרז של רשויות מקומיות לא תמיד יובילו לפסילתן. השופטים קבעו כי, "הגישה הדווקנית לפיה כל פגם בערבות הבנקאית מוביל לפסילת ההצעה אינה מתיישבת עם עקרונות היסוד של דיני המכרזים. יש לבחון האם הפגם גרם לפגיעה בשוויון בין המציעים או נבע מחוסר תום לב של המציע"

רוכשת של דירה נאלצה להתמודד עם עשור של המתנה, תסכול והתנהלות משפטית ממושכת בעקבות "גרירת רגליים של ממש מצד היזמית", כפי שקבעה השופטת. אולימפיה, היזמית, לגלגל את האחריות הלאה. לטענתה, העיכוב ברישום לא נבע מהתנהלותה, אלא מהליכים תכנוניים מסובכים, עיכובים בעירייה, ובעיקר - מהצורך להכשיר תשריט בית משותף שעדיין לא אושר במלואו

הדיירים טענו כי החברה הפסיקה לשלם עבור הדיור החלופי, במטרה ללחוץ עליהם להסכים לקבל דירות חדשות שיהיו אטרקטיביות פחות מאלה שהובטחו להם. מנגד, החברה טענה כי הדיירים הם אלה שמפרים את ההסכם שנחתם בין הצדדים, בכך שהם מסרבים לקבל את הדירות המוצעות להם, שלטענתה עומדות בתנאים

בני זוג ערערו על חיובם בתשלום דמי תיווך למתווך, בטענה כי הוטעו לגבי גודל הנכס ולא קיבלו מידע על חריגות בנייה שקיימות בו. השופטת דחתה את הערעור וקבעה כי המערערים "ידעו בדיוק לאיזו עסקה הם נכנסים". הם ייאלצו לשלם למתווך דמי תיווך בסך 89 אלף שקל, כמו גם פיצויים על עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין

בזמן שהשניים עוד היו נשואים, הם קיבלו הלוואה של 750 אלף שקל מלקוח של הבעל. כבטוחה להלוואה, שיעבדה ביגל את זכויותיה לקבל שתי יחידות מגורים ממאיר את ביגל, שאחד ממייסדיה הוא אביה של האשה, אך היא לא נהנתה מהכסף של ההלוואה כלל. אחרי שהגרוש הפסיק לפרוע את ההלוואה, פנה הלקוח אל האשה בדרישה שתחזיר את הכסף, ואף פתח בהליכי הוצאה לפועל לגבי הנכסים ששועבדו

בני הזוג, שניהם בשנות ה-70 לחייהם, חתמו על חוזה לרכישת דירה בפרויקט מגורים חדש. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן, הם ביקשו לבטל את העסקה, בטענה כי הופעל עליהם לחץ בלתי סביר במהלך החתימה. לטענת החברה, לא הופעל עליהם כל לחץ בלתי סביר, ומדובר בזוג שקיבל החלטה מושכלת לחתום על ההסכם, אך חזר בו לאחר מכן מסיבות אישיות