צוואה

החברה המבטחת, מגדל, נתקלה בבעיה אחרי מותה של המבוטחת: מצד אחד, חוק הירושה מחריג את כספי הביטוח מעיזבון הנפטר. מנגד, חוק הכשרות המשפטית קובע כי "מי שהקנה לקטין נכס בצוואה, והתנה שניהול הנכס יהיה בידי אדם זולת הורי הקטין - תנאו קיים" - האח מונה למנהל העיזבון, שיהיה אחראי על כספי הילדים

דלית יניב מסר מומחית לדיני משפחה בראיוןTV על  הסכמי ממון והחורים שיש בהם ועל הסכם צוואה

כשש שנים לאחר פטירתה של הסבתא, הגיש אחד מהנכדים שלה בקשה לצו ירושה. הצו ניתן ונקבע בו כי ילדי המנוחה יירשו את רכושה. זמן קצר לאחר מכן הגיש נכד אחר בקשה לביטול צו הירושה. הוא טען כי סבתו הורישה לו את דירתה בצוואה שערכה ב-2002

האשה נישלה את השניים לטובת שני בניה. לטענת הבעל, הצוואה נחתמה בזמן שהמנוחה לא היתה כשירה, ומומחה מטעם בית המשפט אף קבע כי היא סבלה מדמנציה. בנוסף, הוא טען גם למעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת מצד הבנים

בין היתר, טענו ילדיו של האיש מאשתו הראשונה כי אביהם המנוח שכח מדבר צוואתו - כך שאין לקיימה. עוד נטען על ידם כי הוא טעה כשלא כלל בצוואה סעיף מסוג יורש אחר יורש לטובתם, במקרה שאשתו השנייה תמות

השניים דרשו ממנה לחתום על מסמך המתנה את השימוש בזרעו של האיש בכך שתחתום על מסמך שלפיו תוותר על דרישה כלשהו מהירושה שלו. לדברי השופט, "הראיות הברורות שהונחו לפתחי לימדו כי הנתבעים ניסו לסחור בזרעו של המנוח. התניות מסוג זה אמורות להרעיד כל מי שלב פועם בחזהו"

לטענת האב, הדירה נרשמה על שם הבן משיקולי מס, והרכישה והשיפוץ שלה נעשו מכספו שלו, ולכן יש להעביר אותה לרשותו. לחלופין, הוא דרש לשלם לו מהעיזבון החזר הלוואה של יותר מ-1.22 מיליון שקל. השופט דחה את הדרישה הראשונה - אך קיבל את השנייה

הדיירת המנוחה היתה ערירית, ללא משפחה או חברים, ואת ההתנגדות לצוואה הגישו הדיור המוגן והאפוטרופוס הכללי. השופט קבע כי המנהל ניצל את התלות שלה בו, וכי דין הצוואה להיפסל עקב מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת

אדם שנפטר בחר להוריש את רכושו לאשתו, אך אחד הנושים של בנו, שעובד כעורך דין וחייב לאותו נושה סכום שמגיע ל-2.6 מיליון שקל, התנגד לצוואה ופנה לבית המשפט. השופטת פסקה כי, "המנוח רשאי היה לצוות את רכושו כרצונו, גם אם יש בכך בכדי לפגוע בנושי בנו"

אחיה, שקיבל לפי הצוואה רכוש רב, היה גם מיופה כוח בחשבון האם, ולכן ביקשה האחות גישה לתדפיסים - כדי שתוכל לבסס את התנגדותה לצוואה. בית המשפט קיבל את טענתה, אך הגביל את תקופת העיון לשלוש שנים לפני עריכת הצוואה ושנה אחריה