גיל הפרישה הוא הגיל שבו עובדים זכאים או נדרשים לפרוש מעבודתם ולהתחיל למשוך את חסכונותיהם הפנסיוניים, והוא נושא רגיש בעל השלכות כלכליות וחברתיות. העלאת גיל הפרישה, במיוחד לנשים, מעוררת ויכוח בין הצורך לשמור על יציבות מערכת הפנסיה לבין הפגיעה בעובדים. בעמוד
זה מסוקרים השינויים בגיל הפרישה והחקיקה סביבם, ההשלכות על גובה הקצבה הפנסיונית, סוגיית התעסוקה של עובדים מבוגרים, ההשוואות הבינלאומיות והדרך שבה תוחלת החיים הגדלה והאיזון התקציבי של מערכת הפנסיה מעצבים את הדיון על עתיד הפרישה בישראל.
גובה החיסכון
שנצבר בקרן פנסיה תלוי ישירות במספר שנות העבודה, ולכן שינוי בגיל היציאה משפיע גם על שוק העבודה, על היקף המועסקים המבוגרים ועל היציבות התקציבית
של מערכת הגמלאות.
בעשור שלפני הפרישה רוב הכסף כבר יושב בחשבון, אבל המסלול, הקופות הנשכחות, מועד המשיכה ורישום המוטבים עדיין פתוחים לשינוי. מה בודקים בגיל 55, ואיפה טעות אחת נגררת אל הקצבה החודשית לכל החיים
לאחר שבחוק ההסדרים הוסכם כי גיל הפרישה של נשים יעלה מ-62 ל-65, בממשלה מתחילים לקדם את הנושא; במסגרת הרפורמה יוקצו 630 מיליון שקל לקידום הנושא, בנוסף יוקצו מאות מיליוני שקלים עבור נשים מוחלשות שעלולות להיפגע מהצעד
לאחר שנים של דיונים, ודחיות אינסופיות האוצר קבע כי גיל הפרישה של נשים יעלה בהדרגה עד 2032; החל מ-2038 תתבצע העלאה אוטומטית בגיל הפרישה, גם לנשים וגם לגברים בהתאם להארכת תוחלת החיים - השאלה כמובן אם זה יעבור גם בכנסת
רוני הלמן, יו"ר איגוד הפנסיה הישראלי באיגוד לשכות המסחר, מתייחס להתנהלות המדינה כיום בכל הקשור לחיסכון הפנסיוני של הציבור במשק, וממליץ כיצד ראוי לנהוג על מנת לעלות את גובה הקצבה החודשית בגיל פרישה
ראיוןTV