עמידר היא החברה הלאומית לשיכון בישראל, העוסקת בניהול ובתחזוקה של הדיור הציבורי במדינה. החברה, שבבעלות ממשלתית, מנהלת עשרות אלפי דירות המושכרות בשכר דירה מוזל לאוכלוסיות הזכאיות לדיור ציבורי, ובכללן משפחות במצוקה כלכלית וקשישים.
הדיור הציבורי
מהווה כלי מרכזי במדיניות הרווחה והדיור של המדינה, ונועד לספק פתרון מגורים למשפחות שאין ביכולתן לרכוש או לשכור דירה בשוק החופשי. עמידר אחראית על הקצאת הדירות, על גביית שכר הדירה ועל תחזוקת המבנים.
עבור העוקבים אחר סוגיות הדיור והרווחה, פעילותה
של עמידר עומדת לעיתים במוקד הדיון הציבורי, בין היתר בנוגע למצאי הדירות בדיור הציבורי, לתחזוקתן ולמדיניות המכירה של דירות לדייריהן. סוגיות אלה מעוררות עמדות שונות בנוגע להיקף הראוי של הדיור הציבורי ולאופן ניהולו.
החברה פועלת כזרוע ביצוע
של מדיניות הדיור ציבורי, ומכירת דירות מהמלאי מחייבת רכישה חלופית כדי לשמר את היקפו. תקצוב הרכישות נקבע מול משרד הבינוי והשיכון והאוצר,
ומשפיע על אורך רשימות ההמתנה.
במשך עשרות שנים חי ג’ורג’ שטרן בדירת עמידר ברחוב קהילת לבוב בתל אביב, שילם חשבונות, טיפל בנכס והתנהל כאילו הוא בעל הבית, אבל ברישומים הרשמיים שמו לא הופיע. רק בגיל 91, כשהחליט סופסוף להסדיר את הזכויות, מצא את עצמו מול יורשי המוכר שטענו לזיוף. השופטת
עינת רביד דחתה את הטענות וקבעה: מדובר בהאשמות ספקולטיביות, והקשיש זכאי להירשם כבעל הדירה
