התיישנות היא מונח משפטי המתאר את פקיעת הזכות להגיש תביעה משפטית לאחר חלוף פרק זמן קבוע בחוק, גם אם עצם העילה לתביעה עדיין קיימת עובדתית. עקרון זה נועד להבטיח יציבות משפטית ולמנוע העלאת תביעות ישנות שקשה להוכיח או להפריך לאחר שנים רבות.
בישראל,
חוק ההתיישנות קובע תקופות שונות בהתאם לסוג התביעה, כאשר התקופה הכללית לתביעות אזרחיות עומדת על מספר שנים מיום היווצרות עילת התביעה, בעוד שלתביעות מסוימות, כגון תביעות מקרקעין, נקבעו תקופות ארוכות יותר.
קיימים מקרים שבהם ניתן להאריך או
להשעות את מרוץ ההתיישנות, למשל כאשר התובע היה קטין או חסוי בתקופה הרלוונטית, או כאשר הנתבע פעל בהטעיה שמנעה מהתובע לגלות את עילת התביעה במועד.
חלוף הזמן עשוי לחסום תביעה גם כשהחוב עצמו לא נפרע, ולכן שאלת מועד תחילת המניין מרכזית בהליכי
גבייה, בהוצאה לפועל ובסכסוכים אזרחיים רבים בעולם המשפט המקומי.
בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים ביטל כתב אישום נגד תושב ג'בל מוכאבר שהודה כמעט בהכל - לא בגלל שהוכיח שבנה כדין, אלא בגלל שהתביעה פספסה את המועד הקבוע בחוק להגשת כתב האישום
