הגבר השתתף בהגרלה כשהיה עדיין רווק, ורק אחרי הזכייה הכיר את מי שנהפכה בהמשך לאשתו. השניים רכשו ביחד את הדירה, שילמו עבורה וגרו בה. כעבור כמה שנים, כשהחליטו להיפרד, טען הבעל שהדירה אינה רכוש משותף מכיוון שהזכייה בהגרלה היתה לפני היכרותם. לדברי האשה, "מדובר בבית שחיינו בו יחד, גידלנו בו ילדים, שילמנו משכנתא מחשבון משותף - זו ליבת השיתוף"

אשה שעלתה מאתיופיה, התגוררה בדירה של עמידר במשך שנים רבות. לקראת סוף חייה, היא ביקשה לרכוש את הדירה מהמדינה. ואולם בגיל מתקדם, וללא אמצעים כספיים, היא נזקקה לעזרה. היא פנתה לילדיה, אבל לא קיבלה מענה. מי שהושיט לה יד היו נכדתה - בתה של אחת מבנותיה - ובן זוגה. ילדיה התנגדו לצוואה. לדבריהם, אמם לא היתה כשירה כשחתמה עליה, ונשלטה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הנכדה ובעלה

תביעה שהוגשה על ידי אדם נגד מפלגת העבודה שמה את הזרקור על ההבדל שבין מסרונים מחברות מסחריות לכאלה שמגיעים ממפלגות. אחרי שעבר כמה ערכאות והגיע לעליון, קיבל העותר את התשובה מהשופטים, שלפיה "ישנה הבחנה מהותית וערכית בין ביטוי מסחרי לביטוי פוליטי - שהאחרון ראוי להגנה רחבה יותר בשל חשיבותו בדמוקרטיה"

לאור פסק הדין, חברת NSO, היצרנית של פגסוס, חשופה גם לתביעות של חברות נוספות לאור ניצול חולשות של פלטפורמות אחרות

האם טענה כי כל הכנסה, תהיה מקורה אשר תהיה, אמורה להילקח בחשבון לצורך חישוב המזונות. "הילדים צריכים לאכול גם כשהוא במילואים", טען עורך דינה. מנגד, טען הבעל כי "אין כל היגיון לראות בכספי המילואים הכנסה לכל דבר. אני לא יוצא למילואים כדי להרוויח, אלא כדי למלא חובה. והחובה הזו באה על חשבון הכנסה אמתית"

האם המנוחה ביקשה בצוואתה לאפשר לבנה להמשיך לגור בבית עד שהיא ובעלה יילכו לעולמם. ואולם האב, בן יותר מ-90, רוצה לעבור לגור בדיור מוגן, ולצורך מימון המהלך הוא מבקש למכור את הבית. לדברי השופטת, "אין זה ראוי שבגיל 90, אדם ימצא עצמו כבול להחלטות מן העבר, המגבילות את יכולתו לפעול לטובתו האישית ולרווחתו". ואלם מנגד, לדבריה, "האיזון מחייב פינוי - אך גם מתן פיצוי" לבן

אשה שהגישה בקשה לתביעה ייצוגית נגד ענקית הטכנולוגיה הצליחה לשכנע את בית המשפט שיש לנהל את התביעה בישראל, ולא להעביר אותה לקליפורניה. האשה טענה כי סנאפצ'ט אוספת נתונים ביומטריים ממשתמשים - בייחוד קטינים - ללא כל הסכמה מודעת, ובוודאי לא כזו שמתחשבת בדרישות החוק הישראלי. לדברי השופטת, "לא ניתן לנתק את פעילותן של הנתבעות מהשוק הישראלי"

האיש, חליל חלבי, הורשע בכך שיצר מסלול פעולה עקבי בכל אחת מהחברות שבשליטתו, שבמסגרתו הופקו חשבוניות כוזבות, ובכך נגרע בפועל כסף מהמדינה. לטענת סניגוריו של האיש, הוא פעל בתום לב מתוך רצון להפעיל חברות קיימות, ולא היתה לו כל כוונה פלילית. השופטת קבעה בהכרעתה כי לא הובעה כל נטילת אחריות אמיתית מצד חלבי - דבר שהשפיע על חומרת הענישה

לפי פסיקה חדשה בערעור שהוגש לעליון, פגמים בהצעות שמוגשות במכרז של רשויות מקומיות לא תמיד יובילו לפסילתן. השופטים קבעו כי, "הגישה הדווקנית לפיה כל פגם בערבות הבנקאית מוביל לפסילת ההצעה אינה מתיישבת עם עקרונות היסוד של דיני המכרזים. יש לבחון האם הפגם גרם לפגיעה בשוויון בין המציעים או נבע מחוסר תום לב של המציע"

לדברי השופט, "החוק מבקש לשרת שתי תכליות מרכזיות - האחת, לאפשר לחייב להשתקם ולחזור למעגל הכלכלה; השנייה, לשרת את עניינם של הנושים ככל האפשר. אין תכלית אחת הגוברת באופן מוחלט על רעותה - יש לאזן ביניהן". האיש יחזיר סכום של 204 אלף שקל בלבד