חוק שעות עבודה ומנוחה הוא אחד מחוקי המגן המרכזיים בדיני העבודה בישראל. הוא קובע את אורכו של יום העבודה ושל שבוע העבודה, מגדיר את שיעורי הגמול על שעות נוספות ועל עבודה בשעות המנוחה השבועית, ומחייב מתן הפסקות ומנוחה. כוונת המחוקק היא להגן על העובד גם
כאשר הוא מסכים לוותר, ולכן הוראות החוק אינן ניתנות להתניה. בפועל מתעוררות מחלוקות רבות על תיעוד שעות, על סוגי תפקידים שהוחרגו ועל דרישה לעבודה בימי מנוחה, ובתי הדין פסקו לא אחת פיצויים לעובדים שזכויותיהם נשללו. סוגיה זו נבחנת גם מול שעות העבודה הארוכות
בישראל ביחס לעולם, והיא הבסיס להבנת ההגנות שמעניקים דיני עבודה לעובדים בשוק העבודה המקומי.
גלובלי של 1,200 שקל על שכר של 12,000 מכסה כ-14.5 שעות נוספות בחודש. מי שעובד יותר זכאי להפרש, עד שבע שנים אחורה, ומעסיק בלי דוחות נוכחות צריך להוכיח שהשעות לא נעשו
