פערים חברתיים מתארים את הפער בהכנסות, בנכסים, בהשכלה ובנגישות לשירותים בין קבוצות באוכלוסייה. בישראל נמדדים הפערים באמצעות מדד ג'יני, שיעורי העוני שמפרסם הביטוח לאומי ופערי השכר בין המרכז לפריפריה
ובין מגזרים שונים. הכלכלה המקומית מאופיינת בשוק העבודה דואלי, שבו ענף ההייטק מייצר שכר גבוה ותפוקה גבוהה עבור מיעוט מהמועסקים, בעוד חלק ניכר
מהעובדים מרוויח סביב השכר הממוצע ומטה. מדיניות המס, קצבאות הרווחה, מחירי הדיור וההשקעה בחינוך הם הכלים המרכזיים לצמצום הפערים לאורך זמן. פערים מתמשכים משפיעים על שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ועל פוטנציאל הצמיחה של המשק כולו. דוחות תקופתיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
ושל מוסדות מחקר כלכליים בוחנים את התפתחות הפערים לאורך העשורים האחרונים.
הצלבה של תוצאות האמת עם המדד החברתי-כלכלי של הלמ״ס מגלה פער חד: ביישובים באשכולות הנמוכים קיבל גוש נתניהו כ-72% מהקולות, ובאשכולות 8 עד 10 גוש השינוי מגיע לכ-68%, כשמפלגת ישר! של איזנקוט היא הגדולה שם. במחשבון שפיתחנו אפשר
לבדוק כל יישוב בנפרד
דעה