ביקורת

ביקורת, במובנה המוסדי, היא תהליך שיטתי של בחינת פעילותו הכספית והתפעולית של גוף ציבורי או עסקי, שמטרתו לוודא עמידה בדין, בנהלים ובעקרונות של יעילות וניהול תקין. בישראל אחראי על ביקורת המדינה משרד מבקר המדינה, גוף בלתי תלוי הכפוף לכנסת בלבד. מבקר המדינה
ממלא בישראל גם את תפקיד נציב תלונות הציבור, ובוחן פניות אזרחים נגד רשויות המדינה.

מבקר המדינה מפרסם מדי שנה דוחות ביקורת החושפים ליקויים במשרדי ממשלה, ברשויות מקומיות ובגופים ציבוריים נוספים, ודוחות אלה מהווים לעיתים קרובות בסיס לדיון ציבורי ותקשורתי
נרחב. לצד הביקורת הממלכתית, מקיימות גם חברות פרטיות ביקורת פנימית וחיצונית, לרבות ביקורת רואי חשבון על דוחות כספיים.

מנגנוני ביקורת נחשבים לאבן יסוד בשמירה על שקיפות ואחריותיות במגזר הציבורי והפרטי כאחד, ותפקידם למנוע שחיתות, בזבוז משאבים וניהול כושל.
עם זאת, לעיתים מועלית ביקורת גם על יעילות מנגנוני הביקורת עצמם ועל קצב יישום המלצותיהם בפועל. גופים מבוקרים נדרשים לרוב להגיש תוכניות תיקון לליקויים שנמצאו, אולם מעקב אחר יישומן המלא אינו תמיד שלם.

ביקורת פנימית וחיצונית בחברות ציבוריות נועדה לאתר ליקויים לפני שהם הופכים לכשל מהותי. רואי חשבון מבקרים חותמים על הדוחות, ורשות ניירות ערך בוחנת את איכות הגילוי ואת עבודת ועדות הביקורת בדירקטוריון.