משפט

הבעל דרש מבית הדין הרבני לא לשלם את הכתובה של האשה, מכיוון שהיא בגדה בו עם קולגה שלה מהעבודה בחברת ביטוח - מה שהוביל להרס של חיי הנישואים שלהם. מנגד, בין האשה לקולגה לא היה שום מגע פיזי

בני הזוג לשעבר, שחיו ביחד 15 שנה, נפרדו אחרי שהביאו לעולם שני ילדים משותפים, אך מעולם לא התחתנו. בית המשפט קבע כי למרות רישום הדירה על שם האיש בלבד, בפועל היא שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים. הגבר סירב להשלים עם כך והגיש ערעור

האיש נדון לחצי שנה של עבודות שירות, קנס של 7,000 שקל, שלילה של שלוש שנים ומאסר על תנאי אחרי שדרס למוות ילדה בירושלים. השופט אף התיר לאיש לנהוג בזמנים מסוימים במהלך השלילה שלו

הוריו של נער בן 16 שנדקר למוות בקטטה שאירעה כשהיה בדרכו מבית הספר הביתה תבעו את חברת הביטוח, שטענה כי מות הנער אירע עקב מעורבותו בפעילות שכוללת גם מרכיב של עבירה מסוג פשע מצדו, כך שהביטוח לא תקף לגביו

בין היתר, טענו ילדיו של האיש מאשתו הראשונה כי אביהם המנוח שכח מדבר צוואתו - כך שאין לקיימה. עוד נטען על ידם כי הוא טעה כשלא כלל בצוואה סעיף מסוג יורש אחר יורש לטובתם, במקרה שאשתו השנייה תמות

אדם שנפל קורבן לעוקץ נדל"ן, שבמסגרתו נמכרה לו קרקע שלא באמצעות בעליה - אזרחית תורכייה. המוכרת טענה כי המקדמה, בסכום של 400 אלף שקל, הועמדה לרשותה על ידי התובע כהלוואה

הצדדים הם בעלי דירות בבניין בתל אביב. התובעים גרים בקומה הראשונה והנתבע גר בקומת הקרקע. ב-2008 קיבלו התובעים היתר להרחבת דירתם. תוספת הבנייה בקומה שלו כנראה קרצה לנתבע, ובפברואר 2016 הוא קיבל היתר בנייה המספח אותה לדירתו

אחותו של המנוח טענה שהם לא היו ידועים בציבור והמגורים נכפו עליו. לדבריה, האשה אף התעללה בו פיזית ונפשית, הכתה אותו באמצעות אגרופים לפניו, שפכה עליו שמן רותח וכיבתה עליו סיגריה. השופטת קיבלה את הטענות

על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, קרן הפנסיה מחויבת להתריע בצורה בולטת ביותר בפני מבוטח ששיעור נכותו הופחת, כי אם לא יחזור לשלם דמי ביטוח - יאבד את הכיסוי הביטוחי שלו. לדברי השופטים, מכתב עם נוסח גנרי לא מספיק

המנוח נפצע במלחמה עצמה ברגלו ובידו, והוכר על ידי צה"ל כסובל מפוסט טראומה בעקבות המלחמה. כמה שנים לאחר המלחמה הוא אף חלה בסוכרת ובהמשך רגלו נכרתה. לאחר מותו, על רקע הסוכרת, דרשה אשתו לקבל הכרה - וקיבלה אותה