דיני ירושה ועיזבון

קשישה כבת 100 נישלה את כל הילדים שלה והורישה את כל רכושה לנכדיה. בית המשפט קבע כי היא לא היתה כשירה להבין את משמעות הצוואה בזמן שערכה אותה. הסרטון, חוות הדעת והמסמכים הרפואיים לא הותירו ספק לגבי מידת כשירותה. הירושה תחולק מחדש - הפעם שווה בשווה בין הילדים

בן שנושל כמעט לחלוטין מצוואת אביו ביקש לבטל את צו קיום הצוואה בטענה לזיוף, תרמית והשפעה בלתי הוגנת. אלא שבית המשפט קבע כי הוא ידע על הצוואה במשך חודשים ארוכים, לא פעל בזמן, ולא הציג תשתית ראייתית מספקת בפני בית המשפט. השיהוי, וההסברים שניתנו לו, חרצו את גורלו של ההליך

אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"

האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?

אב ממושב בצפון ביקש בצוואתו לחלק את נחלתו בין ילדיו, אך בית המשפט קבע כי מינוי הבת הממשיכה, שנעשה שהושלם כמה שנים קודם לכן, גובר על הרצון שלו לפצל. למרות זאת, התביעה לפנות את האחות מהבית נדחתה,והצוואה קיבלה תוקף חלקי בדרך לא שגרתית

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

הבת טענה כי אחיה בודדו את האב המנוח, השפיעו עליו ונישלו אותה מביתו, אך הראיות חשפו תמונה אחרת לגמרי: קשר רציף, עצמאות תפקודית ודעה צלולה גם בגיל מתקדם של האיש. בית המשפט קבע כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי של האב, ודחה את הטענות של הבת בדבר ההשפעה הבלתי הוגנת

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי הסכם ממון וצוואה ברורים גוברים על טענות לשיתוף רכושי. אלמנה שנישאה בשנית ניסתה לקבל זכויות בדירה שירש בעלה השני ויתרות כספיות, ואף דרשה מילדיו מנישואיו הקודמים הוצאות קבורה, אך תביעתה נדחתה כמעט במלואה, תוך ביקורת חריפה על התנהלותה והאופן שבו הונצח המנוח על מצבתו

למרות העד שהתכחש לחתימתו ועורך דין שלא יכול היה להעיד, בית המשפט אימץ חוות דעת מומחה שקבעה כי חתימת המנוח היתה אותנטית. המשמעות היא שצוואה מלפני יותר מעשור גוברת על דרישות בני המשפחה, ורק אחד מהבנים יירש את חלקת הקרקע המשפחתית לבדו, בעוד ששאר היורשים נותרו מחוץ לעיזבון שהותיר אבי המשפחה

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"