השקעה
צילום: CANVA

כמה מקבלים במק"מ לשנה - ואיך זה לעומת פיקדונות?

ניירות הערך הקצרים של המדינה מציעים תשואה שנתית שמתחרה בפיקדונות. מה היתרונות והחסרונות של כל אפיק, ואיפה כדאי לשים את הכסף?

אביחי טדסה | (3)
נושאים בכתבה מק"מ פיקדון

השאלה "מה לעשות עם הכסף הפנוי?" הפכה רלוונטית במיוחד בעידן של ריבית גבוהה, שיצרה הזדמנויות גם באפיקים סולידיים. המק"מ, מלווה קצר מועד של המדינה, הוא אחד מהם. מדובר באג"ח ממשלתית קצרה מאוד, שנסחרת בבורסה ונושאת סיכון כמעט אפסי. התשואה למק"מ לשנה עומדת על כ-4.2%, כמעט כמו בפיקדון בנקאי. אז במה כדאי לבחור - ריבית סגורה בבנק או נייר ערך סחיר של המדינה?


המק"מ הוא מכשיר חוב קצר טווח שהמדינה מנפיקה. נכון להיום, המק"מ השנתי מציע תשואה של כ-4.2% לשנה. מדובר בתשואה שקלית ונומינלית, כלומר ללא הצמדה למדד. בנוסף, מק"מים קצרים יותר מציעים תשואות מעט גבוהות יותר, אך כמובן לתקופה קצרה יותר. אחד היתרונות המרכזיים של המק"מ הוא נזילות גבוהה, ניתן למכור אותו בכל עת דרך חשבון השקעות. כמו כן, הוא נהנה ממס רווח הון מופחת של 15% בלבד על הרווח הנומינלי, בשונה מאפיקים אחרים שממוסים ב-25% על רווח ריאלי. החיסרון טמון בכך שמדובר בנייר ערך שנסחר בשוק, ולכן המחיר שלו עלול להשתנות, גם אם תנודתיות זו לרוב מתונה. בנוסף, בשל היעדר הצמדה למדד, מדובר באפיק שלא שומר על ערך הכסף בזמן אינפלציה.


כאשר אין הצמדה למדד, המשקיע מקבל את הריבית שנקבעה מראש, אך אם במהלך תקופת ההשקעה חלה עליית מחירים במשק (כלומר, עלייה באינפלציה), הרווח בפועל נשחק. לדוגמה, אם המק"מ נותן תשואה של 4.2% לשנה אך האינפלציה באותה שנה עומדת על 3.5%, הרווח הריאלי, כלומר, לאחר קיזוז השחיקה בערך הכסף - הוא רק כ-0.7%. במילים אחרות, סכום הכסף שקיבלת בסוף השנה אולי גדל מבחינה נומינלית, אבל כוח הקנייה שלו כמעט ולא השתנה. בהתאם לכך אפשר לומר כי מק"מ נחשב מתאים בעיקר לתקופות של אינפלציה נמוכה או יציבה, ופחות כאשר יש ציפייה לעליית מחירים חדה. נכון לעכשיו, הציפיות בשוק מצביעות על אינפלציה מתונה יחסית בהמשך השנה, אך קיימים גם סיכונים שעשויים להביא לעליות מחירים.



נתון נוסף, שצריך לזכור כאשר משקיעים במק"מ הוא שישנה עמלת קנייה ומכירה של כ-0.1%, מה שעשוי לשחוק את התשואה הצפויה במעט. עמלה זו, כמובן עשויה להשתנות בהתאם לברוקראז' באמצעותו נעשתה הפעולה, אך צריך לקחת אותו בחשבון בעת שמחשבים את התשואה. בנוסף, בחלק מהבנקים, נדרשים המשקיעים לשלם דמי משמורת (דמי ניהול), אשר עשויים לשחוק את התשואה עוד יותר, אך זה כאמור משתנה ממקום למקום, כשאר ברוב בתי ההשקעות לא גובים דמי ניהול על החזקת מק"מים.

  

ומה מציעים הבנקים?


פיקדונות בנקאיים לשנה מציעים כיום ריביות שנעות בין 3.75% ל-4.48%, בבנקים הגדולים. בבנקים הקטנים זה אחרת, כאשר בנק וואן זירו מציע את הריבית הגבוהה ביותר, 4.63% ובנק ירושלים עם 4.37%. היתרון של הפיקדונות הוא פשוט: הכסף סגור, הריבית מובטחת מראש, ואין תנודתיות. החיסרון, חוסר נזילות כמעט מוחלט, וקושי לשפר את התנאים לאחר ההפקדה. הריבית כפופה למשא ומתן, לסכום שמופקד ולעיתים גם ללקוח הספציפי. גם כאן, המס עומד על 15% מהרווח הנומינלי (אם הפיקדון שקלִי ולא צמוד), אך בשונה מהמק"מ, לא ניתן לצאת מההשקעה לפני הזמן אלא אם כן מוותרים על חלק מהריבית. (להרחבה על הריביות על הפיקדונות בבנקים השונים)


המק"מ נותן כיום תשואה שקרובה מאוד, ולעיתים זהה לפיקדון בנקאי לשנה. היתרון המרכזי שלו הוא הגמישות: אפשר למכור אותו בכל רגע, ליהנות ממיסוי נוח, ולחזור להשקיע מחדש כשמתאימים התנאים. לעומתו, הפיקדון מתאים למי שמעדיף שקט נפשי ומעדיף לדעת מראש מה בדיוק יקבל. מי שמוכן לפתוח חשבון השקעות ולנהל את כספו באופן אקטיבי, עשוי למצוא במק"מ אפיק יעיל יותר במיוחד בתקופה של ריבית גבוהה, תנודתיות בשווקים וחיפוש אחר פתרונות סולידיים אך לא נעולים.

קיראו עוד ב"שוק ההון"


בהקשר הזה חשוב לזכור שגם התנודתיות של המק"מ, גם אם מתונה יחסית, עשויה לבוא לידי ביטוי בטווח הקצר. בניגוד לפיקדון שמובטח מראש, מחיר המק"מ יכול להשתנות על בסיס יומי בהתאם לציפיות השוק בנוגע לריבית או לאינפלציה. אם המשקיע יידרש למכור את המק"מ לפני מועד הפדיון, ייתכן שיקבל עבורו פחות מהסכום שהשקיע, תלוי בתנאים בשוק. מצד שני, בתקופות שבהן הריבית צפויה לרדת, המק"מ עלול אפילו לעלות בערכו, מה שיכול לייצר רווח הון נוסף מעבר לריבית המקורית. לכן, מי ששוקל להשקיע במק"מ צריך לקחת בחשבון את האפשרות הזו, גם כהזדמנות וגם כסיכון, ולהבין שמדובר באפיק שדורש לפחות מינימום של מעקב שוטף אחרי תנאי השוק.


פקטור נוסף שכדאי לשקול בעת בחירת אפיק סולידי להשקעה הוא נושא הגמישות בעתיד הקרוב. למשל, אם קיימת סבירות שהריבית תתחיל לרדת במהלך 2025, משקיעים שינעלו את כספם בפיקדונות ארוכי טווח עלולים להחמיץ הזדמנויות לשפר את התנאים או להיכנס למוצרים עם פוטנציאל תשואה גבוה יותר. מצד שני, אפיקים סחירים כמו מק"מ או אג"ח ממשלתיות קצרות מאפשרים נזילות גבוהה יותר והתאמה מהירה למציאות משתנה. בתקופה כזו של חוסר ודאות, כאשר הריבית אולי נמצאת בשיא, יש הגיון בבחירת מסלולים גמישים שיאפשרו גישה מחדש לשוק בהמשך הדרך, עם יכולת תגובה לתרחישים כמו הורדת ריבית או שינויים באינפלציה.


ומה עם קרנות כספיות ואג"ח קצרות? בנוסף למק"מ ולפיקדונות, משקיעים סולידיים יכולים לשקול גם קרנות כספיות, שמתאפיינות בנזילות יומית, ניהול מקצועי, ושקיפות גבוהה. תשואתן לרוב צמודה לריבית הבין-בנקאית, והן עשויות להוות אלטרנטיבה נוחה למי שמחפש חניה זמנית לכסף. גם אג"ח ממשלתיות קצרות, במיוחד כאלה שצמודות למדד, מציעות שילוב בין נזילות, יציבות וסיכוי להגנה חלקית מפני אינפלציה. הבחירה בין כל האפיקים הללו תלויה ביעד ההשקעה, אופק הזמן והעדפת הגמישות מול ודאות.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    אנונימי 21/04/2025 22:11
    הגב לתגובה זו
    לא צוין מהי העלות של עמלת קניה ומכירה של המקמולמעשה גובה התשואה נמוך יותר.
  • 2.
    אא 21/04/2025 20:34
    הגב לתגובה זו
    לצורך השוואת תשואה נטופיקדון אין עמלות.מקמ אגח ממשלתי כספית יש עלויות קניהמכירהפדיוןדמי ניהול.
  • 1.
    תודה מומלץ להסתכל גם על קרנות כספיות וגם על אגח לפדיון 20262027 (ל"ת)
    אנונימי 21/04/2025 15:24
    הגב לתגובה זו
וול סטריט נגזרים (X)וול סטריט נגזרים (X)

התמ״ג עלה 4.3% בניגוד לציפיות

החוזים העתידיים מהססים מול נתוני מאקרו, בזמן שהמסחר הקמעונאי תופס נתח גדל והולך ומחדד תנודתיות סביב טכנולוגיה ותעודות סל


ליאור דנקנר |

וול סטריט מגיעה לעוד יום מסחר במצב רוח זהיר. החוזים העתידיים נעים קלות סביב האפס, כשהשוק מעכל את נתוני המאקרו שמחדדים מחדש את התמחור סביב הריבית בחודשים הקרובים. במרכז עומד נתון התמ״ג לרבעון השלישי שמראה קצב צמיחה שנתי של 4.3%, לצד פרסום מדד אמון הצרכנים לחודש דצמבר.


תמ״ג חזק לא בהכרח מרגיע, ושאלת הריבית רק מתחדדת

התמ״ג הוא המדד הרחב ביותר לפעילות הכלכלית בארה״ב. הוא סופר את הערך הכולל של סחורות ושירותים שנוצרו במשק, ולכן הוא נותן לשוק תמונה אם הכלכלה באמת מתרחבת או פשוט מחזיקה מעמד. כשהמספר יוצא גבוה מהצפוי, זה לא תמיד חדשות מרגיעות לשוק המניות, כי זה מחזק את השאלה כמה מהר הפד׳ יכול להרשות לעצמו להוריד ריבית בלי להצית מחדש לחץ אינפלציוני.

הנתון של 4.3% מגיע מעל ציפיות שהיו סביב 3.3%, והוא גם מאיץ מול קצב של 3.8% ברבעון השני. מאחורי המספר עומדת צריכה פרטית שנשארת יציבה והוצאות עסקיות שמחזיקות קצב, שילוב שמאותת שהמנועים המרכזיים של הכלכלה עדיין עובדים גם כשהריבית גבוהה.

בתוך הפירוט של הרבעון בולטת קפיצה בצריכה הפרטית בקצב שנתי של 3.5% אחרי 2.5% ברבעון השני. חלק משמעותי מהעלייה מגיע מרכישות מוקדמות של רכבים חשמליים לפני תום הטבות מס בסוף ספטמבר, מה שמסביר גם למה נתוני מכירות הרכב באוקטובר ונובמבר נחלשים, בזמן שהצריכה בתחומים אחרים מציגה תמונה מעורבת.

ברקע מתחדדת התמונה של כלכלת קיי. משקי בית עם הכנסה גבוהה ממשיכים להחזיק קצב, בעוד המעמד הבינוני והנמוך מרגיש לחץ ביומיום, כמו שסיקרנו בביזפורטל - כלכלת ה-K בארה״ב מתחדדת: הגדולות ממשיכות קדימה והקטנים נלחצים. הפער הזה מתרגם לשוק הון שנראה חזק במדדים, אבל נשען יותר ויותר על קבוצת מניות מצומצמת ועל ציפיות לריבית נוחה יותר בהמשך.


השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.