השקעה
צילום: CANVA

כמה מקבלים במק"מ לשנה - ואיך זה לעומת פיקדונות?

ניירות הערך הקצרים של המדינה מציעים תשואה שנתית שמתחרה בפיקדונות. מה היתרונות והחסרונות של כל אפיק, ואיפה כדאי לשים את הכסף?

אביחי טדסה | (3)
נושאים בכתבה מק"מ פיקדון

השאלה "מה לעשות עם הכסף הפנוי?" הפכה רלוונטית במיוחד בעידן של ריבית גבוהה, שיצרה הזדמנויות גם באפיקים סולידיים. המק"מ, מלווה קצר מועד של המדינה, הוא אחד מהם. מדובר באג"ח ממשלתית קצרה מאוד, שנסחרת בבורסה ונושאת סיכון כמעט אפסי. התשואה למק"מ לשנה עומדת על כ-4.2%, כמעט כמו בפיקדון בנקאי. אז במה כדאי לבחור - ריבית סגורה בבנק או נייר ערך סחיר של המדינה?


המק"מ הוא מכשיר חוב קצר טווח שהמדינה מנפיקה. נכון להיום, המק"מ השנתי מציע תשואה של כ-4.2% לשנה. מדובר בתשואה שקלית ונומינלית, כלומר ללא הצמדה למדד. בנוסף, מק"מים קצרים יותר מציעים תשואות מעט גבוהות יותר, אך כמובן לתקופה קצרה יותר. אחד היתרונות המרכזיים של המק"מ הוא נזילות גבוהה, ניתן למכור אותו בכל עת דרך חשבון השקעות. כמו כן, הוא נהנה ממס רווח הון מופחת של 15% בלבד על הרווח הנומינלי, בשונה מאפיקים אחרים שממוסים ב-25% על רווח ריאלי. החיסרון טמון בכך שמדובר בנייר ערך שנסחר בשוק, ולכן המחיר שלו עלול להשתנות, גם אם תנודתיות זו לרוב מתונה. בנוסף, בשל היעדר הצמדה למדד, מדובר באפיק שלא שומר על ערך הכסף בזמן אינפלציה.


כאשר אין הצמדה למדד, המשקיע מקבל את הריבית שנקבעה מראש, אך אם במהלך תקופת ההשקעה חלה עליית מחירים במשק (כלומר, עלייה באינפלציה), הרווח בפועל נשחק. לדוגמה, אם המק"מ נותן תשואה של 4.2% לשנה אך האינפלציה באותה שנה עומדת על 3.5%, הרווח הריאלי, כלומר, לאחר קיזוז השחיקה בערך הכסף - הוא רק כ-0.7%. במילים אחרות, סכום הכסף שקיבלת בסוף השנה אולי גדל מבחינה נומינלית, אבל כוח הקנייה שלו כמעט ולא השתנה. בהתאם לכך אפשר לומר כי מק"מ נחשב מתאים בעיקר לתקופות של אינפלציה נמוכה או יציבה, ופחות כאשר יש ציפייה לעליית מחירים חדה. נכון לעכשיו, הציפיות בשוק מצביעות על אינפלציה מתונה יחסית בהמשך השנה, אך קיימים גם סיכונים שעשויים להביא לעליות מחירים.



נתון נוסף, שצריך לזכור כאשר משקיעים במק"מ הוא שישנה עמלת קנייה ומכירה של כ-0.1%, מה שעשוי לשחוק את התשואה הצפויה במעט. עמלה זו, כמובן עשויה להשתנות בהתאם לברוקראז' באמצעותו נעשתה הפעולה, אך צריך לקחת אותו בחשבון בעת שמחשבים את התשואה. בנוסף, בחלק מהבנקים, נדרשים המשקיעים לשלם דמי משמורת (דמי ניהול), אשר עשויים לשחוק את התשואה עוד יותר, אך זה כאמור משתנה ממקום למקום, כשאר ברוב בתי ההשקעות לא גובים דמי ניהול על החזקת מק"מים.

  

ומה מציעים הבנקים?


פיקדונות בנקאיים לשנה מציעים כיום ריביות שנעות בין 3.75% ל-4.48%, בבנקים הגדולים. בבנקים הקטנים זה אחרת, כאשר בנק וואן זירו מציע את הריבית הגבוהה ביותר, 4.63% ובנק ירושלים עם 4.37%. היתרון של הפיקדונות הוא פשוט: הכסף סגור, הריבית מובטחת מראש, ואין תנודתיות. החיסרון, חוסר נזילות כמעט מוחלט, וקושי לשפר את התנאים לאחר ההפקדה. הריבית כפופה למשא ומתן, לסכום שמופקד ולעיתים גם ללקוח הספציפי. גם כאן, המס עומד על 15% מהרווח הנומינלי (אם הפיקדון שקלִי ולא צמוד), אך בשונה מהמק"מ, לא ניתן לצאת מההשקעה לפני הזמן אלא אם כן מוותרים על חלק מהריבית. (להרחבה על הריביות על הפיקדונות בבנקים השונים)


המק"מ נותן כיום תשואה שקרובה מאוד, ולעיתים זהה לפיקדון בנקאי לשנה. היתרון המרכזי שלו הוא הגמישות: אפשר למכור אותו בכל רגע, ליהנות ממיסוי נוח, ולחזור להשקיע מחדש כשמתאימים התנאים. לעומתו, הפיקדון מתאים למי שמעדיף שקט נפשי ומעדיף לדעת מראש מה בדיוק יקבל. מי שמוכן לפתוח חשבון השקעות ולנהל את כספו באופן אקטיבי, עשוי למצוא במק"מ אפיק יעיל יותר במיוחד בתקופה של ריבית גבוהה, תנודתיות בשווקים וחיפוש אחר פתרונות סולידיים אך לא נעולים.

קיראו עוד ב"שוק ההון"


בהקשר הזה חשוב לזכור שגם התנודתיות של המק"מ, גם אם מתונה יחסית, עשויה לבוא לידי ביטוי בטווח הקצר. בניגוד לפיקדון שמובטח מראש, מחיר המק"מ יכול להשתנות על בסיס יומי בהתאם לציפיות השוק בנוגע לריבית או לאינפלציה. אם המשקיע יידרש למכור את המק"מ לפני מועד הפדיון, ייתכן שיקבל עבורו פחות מהסכום שהשקיע, תלוי בתנאים בשוק. מצד שני, בתקופות שבהן הריבית צפויה לרדת, המק"מ עלול אפילו לעלות בערכו, מה שיכול לייצר רווח הון נוסף מעבר לריבית המקורית. לכן, מי ששוקל להשקיע במק"מ צריך לקחת בחשבון את האפשרות הזו, גם כהזדמנות וגם כסיכון, ולהבין שמדובר באפיק שדורש לפחות מינימום של מעקב שוטף אחרי תנאי השוק.


פקטור נוסף שכדאי לשקול בעת בחירת אפיק סולידי להשקעה הוא נושא הגמישות בעתיד הקרוב. למשל, אם קיימת סבירות שהריבית תתחיל לרדת במהלך 2025, משקיעים שינעלו את כספם בפיקדונות ארוכי טווח עלולים להחמיץ הזדמנויות לשפר את התנאים או להיכנס למוצרים עם פוטנציאל תשואה גבוה יותר. מצד שני, אפיקים סחירים כמו מק"מ או אג"ח ממשלתיות קצרות מאפשרים נזילות גבוהה יותר והתאמה מהירה למציאות משתנה. בתקופה כזו של חוסר ודאות, כאשר הריבית אולי נמצאת בשיא, יש הגיון בבחירת מסלולים גמישים שיאפשרו גישה מחדש לשוק בהמשך הדרך, עם יכולת תגובה לתרחישים כמו הורדת ריבית או שינויים באינפלציה.


ומה עם קרנות כספיות ואג"ח קצרות? בנוסף למק"מ ולפיקדונות, משקיעים סולידיים יכולים לשקול גם קרנות כספיות, שמתאפיינות בנזילות יומית, ניהול מקצועי, ושקיפות גבוהה. תשואתן לרוב צמודה לריבית הבין-בנקאית, והן עשויות להוות אלטרנטיבה נוחה למי שמחפש חניה זמנית לכסף. גם אג"ח ממשלתיות קצרות, במיוחד כאלה שצמודות למדד, מציעות שילוב בין נזילות, יציבות וסיכוי להגנה חלקית מפני אינפלציה. הבחירה בין כל האפיקים הללו תלויה ביעד ההשקעה, אופק הזמן והעדפת הגמישות מול ודאות.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    אנונימי 21/04/2025 22:11
    הגב לתגובה זו
    לא צוין מהי העלות של עמלת קניה ומכירה של המקמולמעשה גובה התשואה נמוך יותר.
  • 2.
    אא 21/04/2025 20:34
    הגב לתגובה זו
    לצורך השוואת תשואה נטופיקדון אין עמלות.מקמ אגח ממשלתי כספית יש עלויות קניהמכירהפדיוןדמי ניהול.
  • 1.
    תודה מומלץ להסתכל גם על קרנות כספיות וגם על אגח לפדיון 20262027 (ל"ת)
    אנונימי 21/04/2025 15:24
    הגב לתגובה זו
רשף טכנולוגיות מרעומים
צילום: רשף

הבעיה הגדולה של ארית - חמישה חודשים בלי הזמנה אחת

מחצית שנייה נהדרת לארית, אבל מה יהיה בהמשך? ניתוח ביזפורטל על צבר ההזמנות מראה שלא התקבל אפילו הזמנה אחרת במשך מספר חודשים

מנדי הניג |

ארית מנסה להנפיק את החברה הבת רשף לפי שווי של 4.3 מיליארד שקל. השוק לא מסכים - המניה של ארית נפלה ביום חמישי ב-20% וסימנה להנהלת ארית שאין לה ברירה, אלא להוריד את השווי או לבטל את ההנפקה. הסיפור די פשוט - ארית מחזיקה ברשף, רשף היא 98% מפעילותה. ארית בעצם מוכרת מניות של עצמה ומנסה להיות חברת החזקות. השוק לא אוהב חברות החזקה, הוא מתמחר אותן בדיסקאונט על הערך הנכסי של החברות בת התפעוליות. ארית כעת ב-4 מיליארד שקל ואחרי העסקה בה היא תמכור 11% מרשף ותנפיק 10% לציבור היא תחזיק כ-80% מרשף.

רשף תהיה חברה עם כמה מאות מיליונים בקופה (תלוי בגיוס) וגם ארית שנוסף על המזומנים ממכירת מניות ברשף היא צפויה להעלות את רווחי רשף למעלה - אליה. הסכום משמעותי מאוד, זה יכול להגיע  ל-800 מיליון שקל ויותר, צריך לזכור שהמחצית השנייה של השנה מצוינת בתוצאות העסקיות. הערכה היא שהרווח מגיע ל-200 מיליון שקל. התזרים אפילו יותר. 

נניח באופטימיות שלארית יהיה 1 מיליארד שקל בקופה אחרי הנפקה והיא תחזיק ב-80% מחברה שנניח לשם הדוגמה תהיה שווה 4 מיליארד שקל אחרי הכסף (כלומר כ-3.6 מיליארד לפני הכסף). היא בעצם תהיה עם נכסים של 4.2 מיליארד שקל - קחו דיסקאונט סביר והגעתם לפחות מהשווי שלה בשוק אחרי ירידה של 20% ל-4 מיליארד שקל.

הכל תלוי כמובן בשווי של רשף. אם השווי יקבע על 4.3 מיליארד שקל, אז יש הצדקה מסוימת לשווי שוק הנוכחי של ארית, גם לא בטוח. אבל כאמור הסיכוי לכך נמוך. 

בכל מקרה, הדבר החשוב ביותר בארית וברשף לקביעת השווי הוא הצבר הזמנות לביצוע. הוא קובע את היקף המכירות בהמשך.

נתחיל בחצי הכוס המלאה. המחצית השנייה של 2025 פנומנלית והנהלת החברה מסרה שהרווחיות תהיה דומה לרווחיות במחצית הראשונה. המכירות בכל השנה יתקרבו ל-500 מיליון שקל, - כ-350 מיליון שקל במחצית השנייה. זה אומר סדר גודל של 200 מיליון שקל בשורה התחתונה, וזה גם יכול להיות יותר. זה יביא את הרווח ל-300 מיליון שקל בשנה, קצב רווחים אם המחצית השנייה משקפת של 400 מיליון שקל.

אלא שיש גם חצי כוס ריקה והיא חשובה יותר. הצבר בירידה, החברה לא קיבלה הזמנות בחודשים האחרונים. 


הצבר נפל

בדיווח לבורסה במסגרת הדוח הכספי למחצית הראשונה החברה מעדכנת כי הצבר שלה נכון לסוף יוני 2025 מסתכם ב-1.3 מיליארד שקל: 


תגובה

"אני בן 55, מובטל הייטק מזה 3 שנים שמנסה למצוא כל עבודה גם ברבע השכר שהיה לי - אף אחד לא קולט אדם בגילי"

המאמר של אוריאל לין לפיו צריך להעלות את גיל הפרישה בישראל לנשים וגברים ל-70 גרר תגובות אמוציונאליות. מה אתם חושבים?
מערכת Bizportal |
שאלת גיל הפרישה. אוריאל לין, נשיא אגוד לשכות המסחר, כתב ל-Bizportal טור מיוחד שעלה הבוקר תחת הכותרת - "אני מציע - יש להעלות את גיל הפרישה לנשים וגברים בישראל ל-70". הטור גרר תגובות רבות, כאשר מרביתן התנגדו נמרצות לאפשרות של העלאת גיל הפרישה. אחד המגיבים כתב כך: "אני בן 55 מובטל הייטק מזה 3 שנים. מנסה למצוא כל עבודה - גם ברבע השכר שהיה לי קודם - ואף אחד/חברה/עסק לא מוכן לקלוט עובד בגילי. סביבי עשרות אלפי אנשים עם בעיה זו - ואף אחד לא טורח לטפל בנושא... אז לפני שאתה מטפל בהעלאת גיל הפרישה - נא טפל בכך שלאנשים בגילנו תהיה בכלל תעסוקה!" מגיב אחר כך: "לפני שמעלים את גילה פרישה ל-70, אולי מכון יותר לחוקק חוק שמפסיקים עם פנסיה תקציבית לעובדי מדינה והעובדים הללו (עיריות וכולי) יצטרכו להשתתף בפנסיה שלהם כמו בסקטור הפרטי הרבה כסף התווסף לקופת המדינה ואנחנו נוכל להזדקן גם בלי עבודה לגיל 70". ועוד תגובה: "אתה כמו כל הפוליטיקאים מטעם, מציג תמונה חלקית ומאוד מנומקת. אבל אתה מתעלם מן העובדה שגיל הפרישה ה"אמיתי" של עובדים רבים הוא סביב ה-50. מה הם אמורים לעשות מגיל זה ועד גיל 70? להתנחם בכך שמדובר במהלך טוב לקרנות הפנסיה???" ועוד מבין התגובות: "אתה כנציג המעסיקים יודע (כמובן שאי אפשר להודות בכך בפומבי) שכאשר אני מציג מועמדות לתפקיד להתקבל לעבודה, המעסיק בודק, בין השאר, את גילי הכרונולוגי. אם גילי הוא מעל 40 אני כבר נחשב לפגום והסיכוי שלי להתקבל לתפקיד יורד בלי קשר לשאר הנתונים הטובים שלי. כך שקשה לדבר על הגדלת גיל הפרישה כשבפועל, עבור המעסיק, בגיל מעל 40 אני כבר נחשב לעובד לא רצוי. אני באופן אישי בן 67 היום. כשהייתי בתחילת שנות ה40 שלי חויתי את אשר תיארתי אצל יותר ממעסיק פוטנציאלי אחד. היום, המצב מבחינה זו הוא כבר יותר גרוע לעובדים. כך שדיבור על הגדלת גיל הפרישה הוא לעג לרש." בתגובה לטוקבקים, ביקש אוריאל לין להוסיף: "נכון, ההצעה להעלאת גיל הפרישה מכוונת בעיקר לאלה שהם כן מועסקים והם כן רוצים להמשיך לעבוד עד גיל 70. היא לא מכוונת לבעיית האבטלה העומדת בפני עצמה כבעיה כבדת משקל. יש בהחלט לעסוק ישירות ובאופן ממוקד בבעיית כל אותם גברים ונשים, בגיל מתקדם, הכשירים לעבודה אך מתקשים במציאת מקום עבודה. זוהי סוגיה כבדת משקל העומדת בפני עצמה, וכל המשרדים הכלכליים וארגוני המעסיקים חייבים להירתם לה במאמץ משותף." לין מבקש להדגיש כי מאמרו, גם אם לא באופן ישיר אלא באופן עקיף, תומך באלה שהגיעו לגיל 50 ומחפשים עבודה, שכן הוא סבור שהסירוב לקבלם לעבודה מחמת גילם שגוי מיסודו. ומפורש במאמרו כי "מדובר בשכבה רחבה באוכלוסיה שצברה הרבה ידע וניסיון", וויתור על קבוצת עובדים איכותית זו היא פגיעה הן בבית העסק והן בכלכלה הלאומית. גיורא סרצ'נסקי, מנהל חטיבת ההשקעות ב'עמיתים' שהינה קרן הפנסיה הגדולה בישראל אמר השבוע בוועידת Bizportal כי "צריך להבין שברמת הריבית הנוכחית אי אפשר לתמוך ביציאה לפנסיה בגיל 67." יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, התייחס בוועידת Bizportal גם למשמעויות של דחיית גיל הפרישה ואמר כי "יש לכך שלוש השלכות חיוביות והשלכה שלילית אחת. הגורם השלילי הוא שאנחנו צריכים לעבוד יותר. בצד החיובי - החיסכון שלנו לפנסיה יגדל. יתרון משמעותי יותר הוא שלחיסכון שצברנו ב-30-40 שנות העבודה יש עוד כמה שנים לעבוד. והיתרון הגדול ביותר הוא שהזמן שבו נצטרך להשתמש בכסף במהלך הפנסיה מתקצר משמעותית." ההרצאה המלאה של פרופ' קנדל על נושא הפנסיה: