בניה נדלן דירה
צילום: תמר מצפי

לא כל מה שנראה חוקי - באמת חוקי: הפרשה מבני ברק שמלמדת שיעור יקר

פרשת הבנייה הלא חוקית ברחוב אנילביץ' בבני ברק מבהירה עד כמה המשקיעים נדרשים לבדוק לעומק את מצב הרישוי, את קווי הבניין ואת זהות היזם - גם כשיש היתר בנייה ביד; חריגות תכנוניות, ליווי עצמי והיעדר פיקוח יכולים להפוך השקעה בטוחה לכאורה לסיכון גדולה של הריסה, עיכובים ופגיעה כלכלית עמוקה

הרצי אהרון | (3)


בתקופה האחרונה, שבה אנחנו עדים לפרויקטי התחדשות עירונית צצים כמעט בכל פינה, נראה לפעמים שהיתר בנייה הוא אישור שמבטיח ביטחון מלא לכל מי שקשור בבניין. בין אם זה הדיירים הקיימים או משקיעים חדשים שרק רכשו את הדירה על הנייר. אבל, פרשת החריגות החמורות ברחוב אנילביץ' 84–86 בבני ברק מזכירה למשקיעים את העובדה החשובה: גם כאשר יש היתר בנייה רשמי - זה לא אומר שהפרויקט נקי מבעיות. לעיתים בעיות עמוקות.

במקרה הזה, בניין שאמור היה לעבור חיזוק במסגרת תמ"א 38, נבנה תוך חריגות קשות מההיתר, בלי דיון ובלי לתת אפשרות התנגדות לשכנים. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי ההיתרים שהונפקו אינם חוקיים, הורה על הריסת חלק מהבנייה, וחייב את החברה היזמית (חברת נופי השחר) בהוצאות משפט של 10 אלף שקל.

במקביל, נפתחה חקירה פלילית כנגד בכירים לשעבר בוועדה המקומית לתכנון בבני ברק. עבור משקיעי נדל"ן, המקרה יכול להוות תמרור אזהרה: בנייה לא חוקית או ליקויים ברישוי עלולים להמיט על הפרויקט סיכונים של עיכוב, הריסה, פגיעה בשווי הנכס ואף תביעות עתידיות.


מה האחראיות של הדיירים?

לפני שמשקיעים או יוצאים לדרך כדיירים קיימים בפרויקט חדש - במיוחד בפרויקטים של התחדשות עירונית, חשוב לבדוק טוב טוב את המצב התכנוני והרישוי שלו. גם אם מוצג היתר בנייה, זה לא בהכרח אומר שהכול תקין: לעיתים יש חריגות מהתכנון המאושר או בעיות שיכולות לסכן את ההשקעה הכספית הגבוהה.

עוד דבר חשוב הוא: לבדוק האם הבנייה עומדת בקווי הבניין שנקבעו למגרש, שכן חריגה עלולה להוביל להרס חלק מהבניין, כפי שראינו. או לעיכוב באישור אכלוס ולעד לתוצאה כפועל יוצא מכך של פגיעה בערך הדירות.

בנוסף, כדאי לבדוק האם קיימות התנגדויות או ערעורים תלויים ועומדים מול הפרויקט - מה שעלול להאט, לשנות או לעצור את קידומו. לבסוף, חשוב גם לבדוק קצת על היזם ולראות שהוא לא נמצא באירועים 'בעייתיים' נגד היזם שעשויים להכניס 'ראש בריא למיטה חולה' או בעיות רגולטוריות מול הוועדה המקומית, שעלולות להביא לצווי הפסקת עבודה, ביטול היתרים או הליכה הריסה מסוימים.


חריגה 'קטנה' מול חריגה 'קריטית'

בענף הבנייה קיימת הבחנה חשובה בין חריגות "קטנות" לבין חריגות "קריטיות" - וההבדל ביניהן יכול להכריע את עתיד ההשקעה.חריגות קטנות הן סטיות מינוריות מהתכנון, כמו תוספת קטנה למרפסת, שינויים במיקום חלון או חריגה זניחה מהשטח המאושר.

 במקרים רבים, חריגות כאלה מוסדרות לאחר מכן על ידי בקשת היתר לשימוש חורג, תיקון תכנון או תשלום כופר.לעומת זאת, חריגות קריטיות הן סטיות מהותיות מהיתרי הבנייה המאושרים: בניית חלקים שלמים מחוץ לקווי הבניין, הוספת קומות שלמות שלא אושרו, או שינוי ייעוד שימוש משמעותי. חריגות כאלה עלולות להביא להוצאת צווים להפסקת עבודה, צווי הריסה, סכסוכים עם שכנים, קושי בקבלת משכנתא, סירוב לרישום בטאבו ולעיתים גם הפסדים כספיים אדירים.

הבעיה היא שרוב המשקיעים אינם מבדילים מראש בין חריגה שולית לבעיה מהותית. הם סומכים על היזם, על היתר הבנייה, או על תחושת ביטחון כללית, מבלי לחשוב שבנייה לא חוקית יכולה להשאיר אותם עם נכס בעייתי אשא יגרום לעיכוב במכירה ואף ליותר מכך - לירידת שווי הנכס.


בנק מלווה


אחת ההבחנות הכי חשובות שמשקיע צריך להכיר, במיוחד כשמדובר בפרויקטים של התחדשות עירונית, היא האם הפרויקט מתבצע בליווי בנקאי או ללא ליווי בנקאי (כלומר בליווי עצמי). מאחורי הבחירה הזו מסתתר הבדל שיכול להשפיע מאוד על רמת הסיכון של ההשקעה.

ליווי בנקאי הוא מנגנון שבו בנק מלווה את הפרויקט, מפקח עליו ומנהל את התקציב וההתקשרויות מול הרוכשים. הבנק בודק את היתר הבנייה, את תכניות הבנייה, את התקציב ואת חוזי המכירה, ומשחרר כספים ליזם רק בשלבים מאושרים מראש ואבני דרך מסוימות, בהתאם להתקדמות העבודות. במילים פשוטות - יש עין חיצונית, מקצועית ולא תלויה, שמפקחת על כל שקל בפרויקט.

עבור משקיע, זה גורם חשוב שממתן סיכון, שנותן תחושת ביטחון שהפרויקט מנוהל באופן אחראי יותר ושיש עליו ביקורת. לעומת זאת, פרויקטים בליווי עצמי - כלומר כאלה שממומנים ישירות על ידי כספי הרוכשים או קרנות פרטיות, חושפים את המשקיע לסיכון גבוה יותר. בפרויקטים כאלה אין גורם מקצועי עצמאי שמפקח על ההתנהלות בפועל. אין מי שמוודא שההיתר תקף, שהתכנון לא חורג, שהכספים מושקעים בפרויקט ולא זולגים למקומות אחרים.

ואם צצות בעיות – כמו עיכובים, חריגות תכנוניות או מחסור במימון - המשקיע עלול למצוא את עצמו לבד מול יזם במצוקה. הדוגמה של פרויקט אנילביץ' בבני ברק ממחישה את זה היטב: גם כשיש היתר בנייה, במציאות התגלו חריגות חמורות מהתכנון, צווי הריסה, חקירה פלילית נגד גורמים בעירייה - וכל זה בפרויקט שבו אין גורם בנקאי שמפקח, מתריע או עוצר בזמן.

התוצאה עלולה להיות אובדן השקעה או עיכוב של שנים. לכן, על המשקיע לבדוק קודם כל האם הפרויקט מלוּוה על ידי בנק מוכר. הוא דורש לראות מסמך רשמי של הליווי הבנקאי, מוודא שיש חשבון ליווי ייעודי, ושואל שאלות פשוטות: האם הבנק בודק את ההיתרים? מה התנאים לשחרור כספים? האם יש הגנה אם הפרויקט נתקע?בסופו של דבר, ליווי בנקאי אולי נשמע כמו עוד שכבת בירוקרטיה - אבל בפועל, זו אחת ממערכות ההגנה היעילות ביותר שעומדות לרשות המשקיע.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    כתבתי תגובה ולא פרסמתם בגלל שזה בעד חרדים! גם כן תקשורת (ל"ת)
    אנונימ 01/05/2025 13:23
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    קתרינה 29/04/2025 16:57
    הגב לתגובה זו
    המוני אברכים פרזיטים המסרבים להתגייס לצהל בעת מלחמה.גורלם יהיה בה כגורל העמלק.
  • הי (ל"ת)
    אנונימי 29/04/2025 18:05
    הגב לתגובה זו
דירה למכירה
צילום: איציק יצחקי

חוסכים לפנסיה, אבל אין להם דירה: למה לא לאפשר פדיון מהפנסיה למטרת רכישת דירה?

אבסורד גדול - פנסיה גדולה ואין הון עצמי לרכישת דירה; למה לשלוח משפחות וזוגות לשוק השכירות אם הם רוצים לקנות דירה ויש להם כסף בפנסיה?

רן קידר |
נושאים בכתבה דירה פנסיה

הפרדוקס הישראלי מוכר לכולם: זוג צעיר משתכר יפה, מפריש מדי חודש אלפי שקלים לפנסיה, אבל אין לו סיכוי לגרד הון עצמי לדירה. מחירי הדירות אומנם יורדים כרגע, אבל עדיין דורשים 400–600 אלף שקל לפחות כהון עצמי. 

בחשבון הפנסיה של הזוג הזה כבר מצטברים מאות אלפי שקלים, אבל זה כסף שהוא לא יכול לגעת בו עד גיל פרישה, וגם אז רק בתנאים קשיחים. התוצאה: הזוג משלם שכר דירה של 5,000-8,000 שקל בחודש ואפילו יותר במקום לקנות דירה.


איסור על משיכת כספי פנסיה

אסור למשוך כספי פנסיה לרכישת דירה ולכל סיבה אחרת בלי לשלם מס מלא של 35%. גם הרעיון להשתמש בחיסכון הפנסיוני כערבות למשכנתה נדחה על ידי הבנקים ורשות שוק ההון. כלומר, המדינה הכריחה אותנו לחסוך לפנסיה,  ועכשיו היא אומרת לנו: "הכסף שלך, אבל אסור לך להשתמש בו לדירה".

היו ניסיונות רבים לשנות את זה. כבר ב-2019 מרכז המחקר של הכנסת פרסם ניתוח מפורט שהציע לאפשר משיכה פטורה ממס של עד 20% מערך הדירה (תקרה של כ-1.7 מיליון שקל), בתנאי שהכסף יוחזר לפנסיה בתשלומים חודשיים קטנים יחסית. הצעות חוק דומות עלו שוב ושוב, כולל הצעה להחזר נומינלי בלבד (בלי ריבית) כדי שלא לפגוע יותר מדי בקצבה העתידית. בכל פעם ההצעה נתקלה בחומת השמרנות של רשות שוק ההון ואגף התקציבים: "זה יפגע בביטחון הפנסיוני של הציבור".


הטענה הרשמית היא שמי שמושך היום ישלם מחר מחיר כבד בגיל פרישה. זה נכון חלקית, אבל מתעלם מהתמונה המלאה: שכר דירה גבוה הוא "מס פנסיוני" לא פחות כבד. כשזוג משלם 6,000 שקל שכר דירה במשך 25 שנה, הוא מעביר לבעל הבית כ-1.8 מיליון שקל (לפני הצמדה). אם אותו זוג היה לוקח 400 אלף שקל מהפנסיה, קונה דירה ומוסיף 800–900 שקל בחודש להחזר לפנסיה - הוא היה מסיים את התקופה עם דירה בבעלותו ועם פנסיה מופחתת בכ-4,000-5,000 שקל בחודש. במקרים רבים, החיסכון בשכר הדירה עולה על הפגיעה בקצבה.

דירה למכירה
צילום: איציק יצחקי

חוסכים לפנסיה, אבל אין להם דירה: למה לא לאפשר פדיון מהפנסיה למטרת רכישת דירה?

אבסורד גדול - פנסיה גדולה ואין הון עצמי לרכישת דירה; למה לשלוח משפחות וזוגות לשוק השכירות אם הם רוצים לקנות דירה ויש להם כסף בפנסיה?

רן קידר |
נושאים בכתבה דירה פנסיה

הפרדוקס הישראלי מוכר לכולם: זוג צעיר משתכר יפה, מפריש מדי חודש אלפי שקלים לפנסיה, אבל אין לו סיכוי לגרד הון עצמי לדירה. מחירי הדירות אומנם יורדים כרגע, אבל עדיין דורשים 400–600 אלף שקל לפחות כהון עצמי. 

בחשבון הפנסיה של הזוג הזה כבר מצטברים מאות אלפי שקלים, אבל זה כסף שהוא לא יכול לגעת בו עד גיל פרישה, וגם אז רק בתנאים קשיחים. התוצאה: הזוג משלם שכר דירה של 5,000-8,000 שקל בחודש ואפילו יותר במקום לקנות דירה.


איסור על משיכת כספי פנסיה

אסור למשוך כספי פנסיה לרכישת דירה ולכל סיבה אחרת בלי לשלם מס מלא של 35%. גם הרעיון להשתמש בחיסכון הפנסיוני כערבות למשכנתה נדחה על ידי הבנקים ורשות שוק ההון. כלומר, המדינה הכריחה אותנו לחסוך לפנסיה,  ועכשיו היא אומרת לנו: "הכסף שלך, אבל אסור לך להשתמש בו לדירה".

היו ניסיונות רבים לשנות את זה. כבר ב-2019 מרכז המחקר של הכנסת פרסם ניתוח מפורט שהציע לאפשר משיכה פטורה ממס של עד 20% מערך הדירה (תקרה של כ-1.7 מיליון שקל), בתנאי שהכסף יוחזר לפנסיה בתשלומים חודשיים קטנים יחסית. הצעות חוק דומות עלו שוב ושוב, כולל הצעה להחזר נומינלי בלבד (בלי ריבית) כדי שלא לפגוע יותר מדי בקצבה העתידית. בכל פעם ההצעה נתקלה בחומת השמרנות של רשות שוק ההון ואגף התקציבים: "זה יפגע בביטחון הפנסיוני של הציבור".


הטענה הרשמית היא שמי שמושך היום ישלם מחר מחיר כבד בגיל פרישה. זה נכון חלקית, אבל מתעלם מהתמונה המלאה: שכר דירה גבוה הוא "מס פנסיוני" לא פחות כבד. כשזוג משלם 6,000 שקל שכר דירה במשך 25 שנה, הוא מעביר לבעל הבית כ-1.8 מיליון שקל (לפני הצמדה). אם אותו זוג היה לוקח 400 אלף שקל מהפנסיה, קונה דירה ומוסיף 800–900 שקל בחודש להחזר לפנסיה - הוא היה מסיים את התקופה עם דירה בבעלותו ועם פנסיה מופחתת בכ-4,000-5,000 שקל בחודש. במקרים רבים, החיסכון בשכר הדירה עולה על הפגיעה בקצבה.