תמלוגי גז הם התשלומים שמעבירות שותפויות הגז הטבעי למדינת ישראל בעבור הזכות להפיק גז ממאגרים במים הכלכליים שלה. התמלוגים נגזרים כאחוז מערך הגז המופק ונמכר, והם חלק ממנגנון רחב יותר של גביית חלקה של המדינה מרווחי משאבי הטבע, לצד היטל רווחי יתר ומס חברות.
המנגנון עוצב מחדש בעקבות ועדת ששינסקי בשנת 2011, שקבעה כי המדינה תיטול נתח גדול יותר מרווחי הפקת הגז הטבעי. הכנסות התמלוגים ממאגרים כמו תמר ולווייתן מוזרמות בין היתר ל"קרן לאזרחי ישראל", קרן
עושר שנועדה לחסוך את ההכנסות ממשאבי הטבע ולהשקיען לטובת הכלכלה והדורות הבאים.
גובה תמלוגי הגז והמסים משפיע ישירות על כדאיות פרויקטי הפקת הגז ועל רווחיות החברות בענף. מצד אחד, הם מבטיחים שהציבור ייהנה מפירות משאבי הטבע הלאומיים; מצד שני, מיסוי כבד מדי
עלול להרתיע השקעות בחיפושי גז ובפיתוח מאגרים חדשים. בעמוד זה מרוכזות הכתבות על תמלוגי גז - מדיניות המיסוי, הכנסות המדינה, התמלוגים וההשלכות על שוק האנרגיה הישראלי.
מאז תחילת הפקת הגז ממאגר תמר, גדלו בהתמדה הכנסות המדינה
מתמלוגי הגז, והן צפויות לגדול עוד עם הרחבת ההפקה והייצוא ממאגר לווייתן ולמדינות השכנות. עם זאת, הדיון הציבורי על חלוקת ההכנסות, על גובה התמלוגים ועל השימוש בכספי קרן העושר נמשך, ומהווה סוגיה כלכלית ופוליטית מרכזית בכל הנוגע לניהול משאבי הגז הלאומיים.
דוח ההכנסות של מינהל אוצרות טבע מציג הכנסות של כ-1.98 מיליארד שקל מתמלוגי אוצרות טבע בשנה שעברה, כמעט כולן מגז טבעי. מאז 2004 נגבו מתמלוגי גז ונפט כ-17 מיליארד שקל, לא כולל מסים והיטלים נוספים. לוויתן הוביל את ההכנסות, תמר אחריו וכריש חיזק את חלקו באספקה
למשק המקומי