קיבוצים הם יישובים קהילתיים שיתופיים שהתפתחו בישראל לאורך המאה העשרים, ומהווים חלק בלתי נפרד מההיסטוריה החקלאית וההתיישבותית של המדינה. מאות קיבוצים פזורים בכל רחבי הארץ, מהגליל בצפון ועד הנגב בדרום.
בעשורים האחרונים עברו רוב הקיבוצים תהליכי
הפרטה ושינוי מבני, במסגרתם צומצמה השיתופיות המסורתית לטובת מודלים כלכליים המשלבים תגמול דיפרנציאלי לחברים, לצד המשך אחזקה משותפת של נכסים מרכזיים כמו קרקע חקלאית ומפעלי תעשייה.
ענף התעשייה הקיבוצית מהווה גורם משמעותי בכלכלה הישראלית, כאשר קיבוצים
רבים
הקימו לאורך השנים מפעלי ייצור ותעשייה שהפכו לחברות מובילות בתחומן, גם בשוק הבינלאומי.
שיוך דירות לחברים והפרטת נכסים הפכו קרקע חקלאית לנכס סחיר, ולכן הם מעוררים מחלוקות על היטלי השבחה ועל זכויות. ההסדרים נקבעים מול רשות
מקרקעי ישראל, והם משפיעים גם על היקף החקלאות בפריפריה.
בקיבוצים מבוקשים גם בית ישן מאוד יכול לעלות כ־3 מיליון שקל, ולעיתים הרוכשים עוד יצטרכו להשקיע בהריסה ובבנייה מחדש; אבל מחיר הנכס הוא רק חלק מהחשבון: קבלת מעמד של חבר קיבוץ יכולה לעלות עוד מאות אלפי שקלים. מה מקבלים תמורת התשלום, איך נכנסים לתמונה המפעלים
והנכסים המשותפים, וכמה באמת עולה להתחיל חיים בקיבוץ?
