מניות דיבידנד הן ניירות של חברות בוגרות שמחלקות חלק קבוע מהרווח לבעלי המניות, ומספקות למשקיע תזרים שוטף לצד פוטנציאל עליית ערך. הן מרוכזות בסקטורים דפנסיביים כמו צריכה בסיסית, טלקום, פיננסים ואנרגיה, ובוול סטריט נהוג לסמן את אריסטוקרטיות הדיבידנד, אותן
חברות שהעלו את החלוקה עשרות שנים ברציפות. הרגישות שלהן לריבית גבוהה: כשהתשואה על האג"ח עולה, האטרקטיביות היחסית שלהן נשחקת. תשואה חריגה אינה בהכרח בשורה טובה, כפי שממחישה סקירה על מובילת
הדיבידנדים במדד המניות המרכזי בוול סטריט, ולעיתים היא מסמנת מניה שצנחה. יציבות הדיבידנד לאורך זמן חשובה יותר מגובהו הרגעי.
הרווח למניה ברבעון הסתכם ב-1.43 דולר, מעל הצפי של וול סטריט, אבל המכירות פיגרו אחרי הקונצנזוס והתחזית לשנת הכספים הבאה הונחה מתחת לצפיות; החברה מעריכה שהתייקרות חומרי הגלם, האנרגיה וההובלה יעלו לה כמיליארד דולר
דיבידנד גבוה