שכר עבודה

שכר עבודה הוא התמורה הכספית המשולמת לעובד בתמורה לעבודתו, והוא נחשב לאחד המדדים המרכזיים למצבו הכלכלי של משק בית ולבריאות הכלכלה במשק כולו. בישראל נהוג להבחין בין שכר ברוטו, לפני ניכויי מס וביטוח לאומי, לבין שכר נטו המשולם בפועל לעובד. הפער בין השניים

נגזר מגובה המס השולי, מדמי הביטוח הלאומי ומהפרשות נוספות המנוכות ישירות מהתלוש.

שכר המינימום הישראלי, המעודכן מעת לעת בהחלטת ממשלה או במסגרת הסכמים קיבוציים, קובע את הרף התחתון לשכר המותר לתשלום. לצד זאת, השכר הממוצע במשק, המתפרסם על ידי הלשכה המרכזית

לסטטיסטיקה, משמש בסיס לחישוב מגוון זכויות והטבות, ובהן קצבאות ביטוח לאומי ותקרות פטור ממס.

מגמות בשכר העבודה, לרבות פערי שכר בין ענפים, מגדרים ואזורים גיאוגרפיים שונים, עומדות במרכז דיוני מדיניות כלכלית וחברתית. עלייה ריאלית בשכר, החורגת מקצב האינפלציה,

נחשבת בדרך כלל לסימן לחוסן כלכלי, בעוד קיפאון או שחיקת שכר עלולים להעיד על קשיים במשק. הסתדרות העובדים הכללית וארגוני מעסיקים מנהלים מעת לעת משא ומתן קיבוצי המשפיע על רמות השכר במגזרים נרחבים.

עדכוני שכר מינימום משפיעים על מדרגות השכר בתחתית השוק ועל עלות ההעסקה בענפי השירותים. נתוני השכר ממוצע משמשים בסיס לחישוב קצבאות ולתקרות הפרשה, ולכן שינוי בהם נוגע גם למי שאינו מושפע ישירות.