אשם תורם

אשם תורם הוא מונח מדיני הנזיקין המתאר מצב שבו הניזוק עצמו תרם ברשלנותו לקרות הנזק שנגרם לו, לצד רשלנותו של המזיק. בתי המשפט רשאים להפחית את סכום הפיצויים המגיעים לניזוק בשיעור המשקף את חלקו באחריות לנזק.

קביעת שיעור האשם התורם נעשית על ידי בית

המשפט בהתאם לנסיבות המקרה, ומבוססת על השוואת מידת הרשלנות של כל אחד מהצדדים המעורבים - למשל בתאונות דרכים, תאונות עבודה או מקרי רשלנות רפואית.

עקרון האשם התורם נועד ליצור איזון הוגן יותר בין הצדדים, כך שהמזיק אינו נושא לבדו במלוא הנזק כאשר גם התנהגות

הניזוק תרמה לתוצאה, אך יישומו מעורר לעיתים מחלוקות משפטיות בנוגע לאופן חלוקת האחריות.

הפחתת הפיצוי לפי אחוזי אשם מקטינה את החשיפה של המבטח, ולכן היא סוגיה מרכזית בתמחור פוליסות ובניהול תביעות. הכרעות בנושא מעצבות את הפרקטיקה של חברות ביטוח
ואת אופן ניהול הסיכונים במערכת המשפט.