קיבוצים הם יישובים קהילתיים שיתופיים שהתפתחו בישראל לאורך המאה העשרים, ומהווים חלק בלתי נפרד מההיסטוריה החקלאית וההתיישבותית של המדינה. מאות קיבוצים פזורים בכל רחבי הארץ, מהגליל בצפון ועד הנגב בדרום.
בעשורים האחרונים עברו רוב הקיבוצים תהליכי
הפרטה ושינוי מבני, במסגרתם צומצמה השיתופיות המסורתית לטובת מודלים כלכליים המשלבים תגמול דיפרנציאלי לחברים, לצד המשך אחזקה משותפת של נכסים מרכזיים כמו קרקע חקלאית ומפעלי תעשייה.
ענף התעשייה הקיבוצית מהווה גורם משמעותי בכלכלה הישראלית, כאשר קיבוצים
רבים
הקימו לאורך השנים מפעלי ייצור ותעשייה שהפכו לחברות מובילות בתחומן, גם בשוק הבינלאומי.
שיוך דירות לחברים והפרטת נכסים הפכו קרקע חקלאית לנכס סחיר, ולכן הם מעוררים מחלוקות על היטלי השבחה ועל זכויות. ההסדרים נקבעים מול רשות
מקרקעי ישראל, והם משפיעים גם על היקף החקלאות בפריפריה.
פשרה שאושרה בבית המשפט המחוזי בחיפה משנה את הסיווג של שיוך דירות בקיבוצים במסלול חלופת האגודה: במקום מס של 6% על זכות במקרקעין, חברים מסוימים ייחשבו כרוכשי דירה יחידה ויוכלו לקבל בחזרה מס ששולם ביתר; ההערכה המקורית בתביעה דיברה על עשרות אלפי חברי קיבוצים
ועל מאות מיליוני שקלים
