טעות באפליקציית פרייסז הובילה לבקשה לייצוגית

כמה ימים שלפני ראש השנה תשע"ט, נכנס צרכן לאחת מרשתות הסופרמרקטים המובילות בישראל. באותו ביקור, כמו רבים אחרים, הוא סמך על פרסומי המבצעים שראה באפליקציית פרייסז, כלי להשוואת מחירים בין רשתות המזון והפארם שבו הוא הרבה להשתמש. אך מה שנראה כהבטחה אטרקטיבית, נהפך לאכזבה ברגע שהתייצב מול הקופה. המחיר היה שונה, התנאים השתנו - והתחושה היתה של חוסר שקיפות משווע עבורו.

אותו צרכן, שנהפך למבקש בתובענה ייצוגית, טען כי מדובר בהתנהלות שיטתית של ויקטורי, שמפירה את הוראות תקנות קידום התחרות בענף המזון (שקיפות מחירים), תשע"ה‑2014. הוא טען כי הרשת מפרסמת מבצעים שכלל לא  מתקיימים בסניפים, וכי היא משנה את תנאי המבצעים לפני פקיעת תוקפם, מבלי ליידע את הציבור כראוי, ובכך פוגעת ביכולתו של הצרכן לקבל החלטות נכונות עבורו. עוד טען התובע כי הוא מתנהל ברכישותיו באמצעות יישומון פרייסז, מתוך הנחה שזהו כלי אמין להשוואת מחירים, אך בפועל מתברר כי אין תיאום בין המידע שבו לבין המציאות בסניפים.

הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה בשם שלוש קבוצות שונות של צרכנים. הראשונה, קבוצה של לקוחות שרכשו מוצרים במחיר גבוה מהמובטח בפרסום לפי התקנות, בשל שינוי מוקדם של תנאי המבצע. השנייה, לקוחות שנחשפו למבצעים באמצעי פרסום שונים, כמו פרייסז, אך לא יכלו לממשם בפועל. והשלישית, קבוצת לקוחות שניזוקה ממבצעים שנחשפו בפלטפורמות שאינן מייצגות באופן נכון את המידע שפורסם לפי התקנות, כמו אפליקציות צד ג'.

מנגד טענה ויקטורי כי מדובר בבקשה שהוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, כשהמבקשים מנסים "לתפור" עילות מלאכותיות, מבלי שיש להם בסיס עובדתי אמיתי. לטענת הרשת, הבקשה אינה עומדת באמות המידה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שכן לא הוצגה כל תשתית ראייתית המוכיחה עילת תביעה אישית או קבוצתית. עוד הודגש כי כל המידע הנוגע למחירים ולמבצעים מתפרסם כדין באתר משרד הכלכלה ובפורמט השקיפות המחויב על פי החוק, וכי אין לרשת שליטה או אחריות על המידע המופיע ביישומון פרייסז.

• בדיקה לשבועות: המחירים התייקרו ב-7.4% - האם קרפור זולה יותר? לא
• כמה יעלה לכם משלוח מנות לפורים?

הרשת הדגישה כי היא פועלת בהתאם לחוק, לרבות סעיף 15(ב) לחוק הגנת הצרכן, המתיר לעוסק לשנות פרסום מבצע כל עוד הוא מודיע על כך באותה דרך שבה פורסם המבצע מלכתחילה. במקרה הנ"ל, טענה הרשת כי כל שינוי מבצע פורסם שוב בקובצי השקיפות הרשמיים, או באתר האינטרנט שלה, וכי לא הופרה כל חובה המוטלת עליה. יתרה מכך, היא טענה כי אין לה התחייבות לפרסם מבצע כלשהו ביישומון צד ג', וכי כל טענה ביחס למידע שמופיע בפרייסז אינה צריכה להיות מיוחסת לה.

פסק הדין, שניתן על ידי השופטת רחל ברקאי מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בחן לעומק את טענות הצדדים. לגבי טענת המבקשים כי חלו שינויים במבצעים שפורסמו לפני מועד סיומם, נקבע כי לא הובאה ראיה ישירה לכך. המבקשים לא הציגו תיעוד, כמו חשבוניות, צילומי מסך מהיישומון לצד תיעוד מהקופה או המדף, או כל מסמך אחר שיכול להעיד על אי התאמה ממשית. כך למשל, ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם כי, "לא הוכח ולו מקרה אחד שבו צרכן רכש מוצר במחיר גבוה יותר מהמובטח, על בסיס מידע שפורסם כדין על ידי המשיבה עצמה".

ביחס לטענות בדבר מבצעים שלא התקיימו בפועל בסניפים אף שפורסמו, נקבע כי גם כאן לא הובאה ראיה מספקת. לא הוכח כי ויקטורי פרסמה מידע כוזב או מטעֶה באפיקים הרשמיים המחייבים אותה לפי התקנות. השופטת קבעה בהכרעת הדין שלה כי, "הפרסומים אליהם הפנו המבקשים - פרייסז ואחרים - אינם כלי בשליטת המשיבה. מכאן שאין ביכולתם להוות ראיה לעמידה או להפרה של החובות המוטלות על פי התקנות".

• ביהמ"ש כפה על אם ובת לשתף פעולה עם פינוי-בינוי
• שינוי גישה בבתי המשפט בנוגע לפלישה לקרקעות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

עוד נדונה בבית המשפט שאלת הסמכות לייחס לרשת המזון אחריות לפרסומים באפליקציית פרייסז. גם כאן קבע בית המשפט כי המבקשים לא הוכיחו קיומו של קשר ישיר בין הרשת לבין היישומון. למעשה, הודגש כי לא היתה כל התקשרות בין הצדדים, וכי פרייסז פועלת באופן עצמאי. השופטת ברקאי כתבה בפסק הדין שלה כי, "אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי רשת המזון צריכה לשאת באחריות לפרסומים של גורם חיצוני שאינו בשליטתה. לא הוכח כי היא הזינה, הנחתה או אישרה את הנתונים המתפרסמים בפרייסז".

מסקנת פסק הדין היתה חד משמעית: המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית עובדתית מספקת להוכחת קיומה של עילת תביעה אישית, קל וחומר של עילת תביעה קבוצתית. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחתה. השופטת אף מתחה ביקורת על מגישי הבקשה, ואמרה כי, "המבקשים לא ביססו את טענותיהם על נתונים מספקים... לא הוצגה ראיה אחת הקושרת את המשיבה באופן ישיר להטעיה הנטענת". בהתאם לכך, חויבו המבקשים בהוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 שקל.

מעבר לניסוחים המשפטיים, בולט פסק הדין הזה כקריאת אזהרה לכל מי שמבקש להגיש תובענה ייצוגית בתחום הצרכנות הדיגיטלית: העובדה שמידע מופיע באפליקציה פופולרית, אפילו אם היא משמשת כלי השוואה נרחב כמו פרייסז, אינה מספיקה כדי לבסס עילת תביעה נגד רשת שיווק. כדי שזו תישא באחריות, צריך להוכיח שהיא עצמה פרסמה את המידע, או לכל הפחות אישרה אותו. אחרת מדובר בטענות תיאורטיות שדינן להידחות.

מבחינה רגולטורית, פסק הדין מדגיש את הקו הדק שבין שקיפות לבין אחריות. מצד אחד, מחויבות של רשתות לפרסום מדויק על פי התקנות נותרה איתנה. מצד שני, הציפייה שייקחו אחריות גם על פלטפורמות צד ג', שיכולות לפרסם מידע שגוי או לא מעודכן, היא ציפייה שעדיין לא זכתה לעיגון משפטי ברור. כאן, הבירור בין המקור הרשמי (מכו קבצי משרד הכלכלה) לבין מידע נגיש אך בלתי רשמי, חשוב מאין כמותו.

האם פסק הדין יוצר תקדים לגבי אחריות של רשתות מזון לפרסומים באפליקציות כמו פרייסז?

פסק הדין לא מהווה תקדים מחייב במובן ההלכתי של המיה, אך הוא בוודאי מציב רף גבוה להוכחת אחריות של רשתות לפרסומים מצדדים שלישיים. השופטת קבעה כי אין לייחס אחריות לרשת שלא היתה מעורבת בהזנת המידע - מה שיכול להשפיע על תביעות עתידיות דומות.

האם ייתכן שמידע מטעה בפרייסז עדיין ייחשב הפרה מצד הרשת, גם אם היא לא הזינה אותו ישירות?

ייתכן, אך לשם כך יש להוכיח קשר ישיר בין הרשת לבין ההזנה או האישור של המידע. כך למשל, אם רשת תעביר מיוזמתה נתונים לאפליקציה כלשהי, והם יתגלו כשגויים, ייתכן כי היא תישא באחריות. במקרה הנ"ל, לא הוכח קשר שכזה, ולכן נדחתה הטענה.

האם תקנות שקיפות המחירים מתייחסות לפלטפורמות כמו פרייסז?

לא במישרין. התקנות מחייבות את הרשתות לפרסם מחירים בפורמט שנקבע על ידי משרד הכלכלה, לרוב באמצעות קובצי מידע שמתעדכנים באתר ייעודי. האפליקציות המסחריות, כולל פרייסז, עושות שימוש בקבצים אלה אך עושות בהם עיבוד עצמאי. לפיכך הן לא חלק מהרגולציה הישירה.

מהי המשמעות של טענת "שימוש לרעה בהליכי משפט" מצד ויקטורי?

מדובר בטענה חמורה יחסית, שמופנית כלפי מבקש או תובע שלטענת הנתבעת פועל שלא בתום לב, במטרה לייצר עילות מלאכותיות או לנצל לרעה את מנגנון התובענות הייצוגיות ככלי לחץ. בית המשפט לא אימץ קביעה חד-משמעית בעניין זה במקרה הספציפי, אך קבע כי לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת.

האם הצרכנים יכולים עדיין להגיש תביעות אישיות במקרה של פערים בין פרסום למחיר בפועל?

בהחלט כן. דחיית הבקשה לתובענה ייצוגית לא מונעת מצרכן יחיד לתבוע את הרשת באופן פרטי, אם יוכל להציג תיעוד אמין ומבוסס להטעיה. ההבדל הוא בהיקף: תובענה ייצוגית דורשת הוכחה לדפוס שיטתי, בעוד שתביעה פרטית תבחן מקרה בודד.

מה היה חסר מבחינת הראיות שהגיש המבקש כדי שהבקשה תאושר?

המבקש היה צריך להציג תיעוד ממשי של רכישות שגויות, כמו חשבוניות, צילומים של המדפים, צילומי מסך מהאפליקציה, ועדויות כתובות של לקוחות נוספים. היעדר ראיות קונקרטיות היה הסיבה המרכזית לדחיית הבקשה שלו.

האם יש אחריות לציבור או למדינה לעדכן את הציבור על מגבלות של אפליקציות השוואת מחירים?

זו שאלה פתוחה, אך בהחלט עולה הצורך בהסברה צרכנית רחבה יותר מצד משרד הכלכלה. ייתכן שיש מקום לקמפיין חינוכי שיבהיר לציבור כיצד לקרוא נכון מידע המופיע באפליקציות צד שלישי, ובמי יש להטיל אחריות על טעויות.

האם ניתן לצפות לעדכון רגולציה שיחייב רשתות לוודא התאמה בין פרסומים רשמיים לאפליקציות פרטיות?

נכון להיום, התקנות לא מחייבות את הרשתות לוודא כיצד צדדים שלישיים משתמשים במידע שהן מפרסמות. אך ככל שיתרבו מקרים של פערי מידע, סביר להניח שיעלה צורך ברגולציה נוספת או בהנחיות פרשניות חדשות בנושא.

האם פסק הדין הנ"ל מהווה ניצחון של הרשתות על פני הצרכנים?

לא בהכרח. מבחינה משפטית הרשת יצאה כשידה על העליונה, אך עצם הגשת התובענה והחשיפה התקשורתית שהובילה אליה עשויות להעלות לסדר היום הציבורי שאלות חשובות לגבי אמינות המידע הצרכני והאחריות של המתווכים הדיגיטליים. זה עשוי להוביל לשיפור שקיפות עתידי.

במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון במרץ האחרון בבקשת רשות הערעור של הוט מובייל, שביקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר ניהול תביעה ייצוגית נגדה. פסק הדין, שנכתב על ידי השופט עופר גרוסקופף, קובע כי מתקיימים יחסי שליחות בין החברה לבין המשווקים החיצוניים שפעלו מטעמה, וכי יש להמשיך בהליך המשפטי שיבחן אם החברה הפרה את חוק הגנת הצרכן ואת חוק הגנת הפרטיות. ב-2017 הוגשה התביעה הייצוגית על ידי שני תובעים, שטענו כי במשך כשנה וחצי קיבלו עשרות שיחות שיווקיות מהוט מובייל וממשווקיה, אף שביקשו שוב ושוב להפסיק את ההתקשרויות. לטענתם, השיחות החוזרות ונשנות פגעו בפרטיותם, גרמו להם לעוגמת נפש והפרו את האיסור על השפעה בלתי הוגנת הקבוע בחוק הגנת הצרכן. התובעים המייצגים טענו כי מדובר במדיניות מכוונת של החברה, שאפשרה למשווקיה לפנות ללקוחות פוטנציאליים שוב ושוב, גם לאחר שהתבקשו במפורש לחדול מכך. אחד התובעים תיאר מקרה שבו אמר לנציג שיפסיקו להתקשר אליו, וזה השיב לו, "נו אז תחכה לשיחה הבאה". במקרה אחר אמר נציג אחר לתובע כי, "אחרי זה יתקשרו אליך לא משנה מה".