חינוכית

הטלוויזיה החינוכית הישראלית הייתה גוף שידור ציבורי שפעל במשך עשורים, והתמחה בהפקת תוכן לימודי ותרבותי לילדים, לנוער ולמבוגרים. היא נודעה בתוכניות ילדים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית, ולצדן שידורים בעלי אופי לימודי ותוכניות אקטואליה. הגוף שימש גם חממה מקצועית שממנה יצאו יוצרים ומגישים רבים.

הגוף פעל תחילה במסגרת משרד החינוך, ולאורך השנים הייתה שאלת מעמדו, מקורות המימון שלו והשתייכותו הארגונית נושא לדיון ציבורי ותקציבי מתמשך. בהמשך, במסגרת הרפורמה בשידור הציבורי בישראל, נסגרה הטלוויזיה החינוכית ופעילותה הופסקה, מהלך שעורר ויכוח על עתיד התוכן החינוכי בשידור הציבורי ועל גורלם של העובדים בגוף.

מבחינה כלכלית, הסוגיה נגעה להיקף ההוצאה הציבורית על שידור, לחלוקת התקציבים בין גופי המדיה ולשאלת מקומה של הפקה מקומית מול תכנים מיובאים. תומכי הסגירה טענו לכפילות ולחוסר יעילות, ואילו מתנגדיה הדגישו את הערך התרבותי שאין לו תחליף מסחרי. הדיון השתלב במגמה רחבה יותר של שינוי מבני בשוק המדיה הישראלי, שבו מתמודדים גופי השידור עם מעבר צופים לפלטפורמות דיגיטליות ועם שחיקה בהכנסות מפרסום.