איזון משאבים הוא ההסדר המשפטי לחלוקת הרכוש בין בני זוג בעת פקיעת הנישואין, הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג. לפי ההסדר, נכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין מתחלקים בחלקים שווים, בעוד נכסים שהיו בבעלות אחד הצדדים לפני הקשר, וכן ירושות ומתנות, נותרים בדרך
כלל מחוץ למאסה המשותפת. החלוקה כוללת דירות מגורים, חסכונות, קרנות פנסיה, קופות גמל, מוניטין עסקי וזכויות סוציאליות, ולעתים גם מניות בחברה פרטית. בתי המשפט מוסמכים לסטות מחלוקה שוויונית בנסיבות מיוחדות, למשל כשקיים פער ניכר בכושר ההשתכרות.
ההסדר עומד במרכזם של סכסוכים כלכליים רבים ומחייב לרוב הערכות שווי מקצועיות. גירושין ומערכת המשפט מלווים את ההליך.
אשה טענה כי חתמה על הסכם גירושים שמנשל אותה מדירת המגורים והרכב תחת לחץ, איומים ומניפולציות מצד בעלה לשעבר. השופטת לירון זרבל-קדשאי דחתה את התביעה לאחר שקבעה כי לא הובאו ראיות משכנעות לכפייה או לעושק, וכי ההסכם נחתם לאחר משא ומתן, הוחלפו טיוטות ואושר
פעמיים בבית המשפט. נקבע כי מתחים ולחצים הם חלק בלתי נפרד מהליך פרידה, ואין בהם כשלעצמם כדי לבטל הסכם שקיבל תוקף של פסק דין
גבר רכש דירה לפני שהתחיל לצאת עם אישה, לאחר מכן בני הזוג התחתנו והתגוררו בדירה. יחסיהם עלו על שרטון והם התגרשו לאחר 4 שנים. האישה תבעה מחצית מהדירה בטענה כי היא השקיעה בה כספים. הבעל טען כי מדובר בנכס אותו רכש לפני הנישואין ולכן הוא נכס חיצוני שאין בו חלוקה והוא שייך לו. מה פסק בית המשפט?