גיל הפרישה הוא הגיל שבו עובדים זכאים או נדרשים לפרוש מעבודתם ולהתחיל למשוך את חסכונותיהם הפנסיוניים, והוא נושא רגיש בעל השלכות כלכליות וחברתיות. העלאת גיל הפרישה, במיוחד לנשים, מעוררת ויכוח בין הצורך לשמור על יציבות מערכת הפנסיה לבין הפגיעה בעובדים. בעמוד
זה מסוקרים השינויים בגיל הפרישה והחקיקה סביבם, ההשלכות על גובה הקצבה הפנסיונית, סוגיית התעסוקה של עובדים מבוגרים, ההשוואות הבינלאומיות והדרך שבה תוחלת החיים הגדלה והאיזון התקציבי של מערכת הפנסיה מעצבים את הדיון על עתיד הפרישה בישראל.
גובה החיסכון
שנצבר בקרן פנסיה תלוי ישירות במספר שנות העבודה, ולכן שינוי בגיל היציאה משפיע גם על שוק העבודה, על היקף המועסקים המבוגרים ועל היציבות התקציבית
של מערכת הגמלאות.
מערכת הפנסיה הישראלית קיבלה ציון 81.9 ודירוג A במדד הבינלאומי שבוחן 55 מדינות. הדירוג נשען על יציבות ועל פיקוח חזק, ואילו רכיב ההלימה נשאר הנקודה החלשה
גיל הפרישה החוקי בישראל נע סביב 67-65, אבל רבים בוחרים למשוך את כספי הפנסיה כבר בגיל 60; הבעיה היא שמדובר בחופש כלכלי עם תג מחיר כבד: קיצוץ דרמטי בקצבה החודשית, אובדן הטבות מס והמתנה של שנים לכסף מביטוח לאומי
בעידן של ריבית יורדת ואינפלציה מתמתנת, בני 60 ומעלה בוחנים מחדש היכן כדאי להחזיק את הכסף הפנוי. תיקון 190 עשוי להציע יתרון מס, גמישות בניהול ההשקעה ואפשרות לנזילות - אך הוא מתאים רק למי שעומד בתנאים ומבין את המשמעות הפנסיונית והמיסויית
באוצר בוחנים העלאה הדרגתית של גיל הפרישה ל-70, ואולי גם ביטול של גיל פרישת חובה. זה יכול להגדיל את הקצבה החודשית בפנסיה ולחזק את הביטוח הלאומי, אבל גם לדחות את הכסף שמגיע לחוסכים ולפגוע בעיקר בעובדים שחוקים ובמי שמתקשים למצוא עבודה בגיל מבוגר
לאחר שבחוק ההסדרים הוסכם כי גיל הפרישה של נשים יעלה מ-62 ל-65, בממשלה מתחילים לקדם את הנושא; במסגרת הרפורמה יוקצו 630 מיליון שקל לקידום הנושא, בנוסף יוקצו מאות מיליוני שקלים עבור נשים מוחלשות שעלולות להיפגע מהצעד
לאחר שנים של דיונים, ודחיות אינסופיות האוצר קבע כי גיל הפרישה של נשים יעלה בהדרגה עד 2032; החל מ-2038 תתבצע העלאה אוטומטית בגיל הפרישה, גם לנשים וגם לגברים בהתאם להארכת תוחלת החיים - השאלה כמובן אם זה יעבור גם בכנסת