חזרה בתשובה היא מושג יסוד בהלכה ובמחשבה היהודית, שעניינו הכרה בחטא, חרטה עליו והחלטה שלא לשוב אליו. הרמב"ם הקדיש לנושא את הלכות תשובה בחיבורו משנה תורה, ושם ניסח גם את עקרון הבחירה החופשית, שלפיו כל אדם רשאי לבחור בין דרך טובה לרעה ונושא באחריות לבחירתו.
עשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום כיפור נחשבים לתקופה המרכזית לעיסוק בנושא.
להלכות התשובה יש גם צד ממוני ומשפטי. לפי ההלכה, עבירות שבין אדם לחברו אינן נמחלות ביום הכיפורים עד שהפוגע מפצה את
הנפגע ומשיב לו את מה שהוא חייב. חז"ל קבעו גם את "תקנת השבים", שמאפשרת לגנב שבנה קורה גזולה בתוך ביתו להשיב את שוויה בכסף במקום להרוס את הבניין, כדי לא להרתיע אנשים מלתקן את מעשיהם.
המושג עבר מן הדין האזרחי אל המשפט הפלילי הישראלי. חוק המרשם הפלילי ותקנת
השבים קובע מתי נמחקות הרשעות ישנות מהמרשם ומי רשאי לעיין בהן, כדי לאפשר לאדם שנשא בעונשו לחזור לשוק העבודה ולחיים הכלכליים, והוא מופיע בדיונים בבית המשפט העליון על שיקום ועל ענישה.
חוכמת הרמב"ם 
ראיון סופ"ש 
חוכמת הרמב"ם 
פרשנות