מבנה פירמידה בשוק ההון הוא שרשרת של חברות ציבוריות המחזיקות זו בזו, כך שבעל שליטה יחיד שולט בקבוצת נכסים גדולה בהרבה מהונו העצמי. בקצה העליון יושבת חברת אחזקות, ומתחתיה שכבות של חברות בנות ונכדות, שכל אחת מהן מגייסת חוב מהציבור בנפרד. המבנה מאפשר מינוף
גבוה, אך יוצר ניגודי עניינים בין בעלי שליטה ובין בעלי מניות המיעוט ומגביר את הסיכון שקריסה בשכבה אחת תגלוש לשאר הקבוצה. בעקבות ועדת הריכוזיות נחקק בישראל חוק
הריכוזיות, שהגביל את מספר השכבות המותר וחייב פירוק של פירמידות קיימות. במקביל, המונח מתאר גם תרמיות פירמידה שבהן תשלומים למשקיעים ותיקים ממומנים מכספי מצטרפים חדשים.