הגירה

הגירה היא תופעה חברתית וכלכלית של מעבר אנשים ממדינה או אזור אחד למשנהו לתקופה ממושכת, מסיבות כלכליות, פוליטיות, ביטחוניות, חברתיות או אישיות גרידא. התופעה הנפוצה והעולמית נחלקת בדרך כלל בין הגירה חוקית ומוסדרת, המתבצעת באמצעות ויזות ואשרות עבודה רשמיות,

לבין הגירה בלתי מוסדרת המעוררת אתגרים משפטיים ומדיניים. גורמים כלכליים, כגון פערי שכר בין מדינות, נחשבים למניע מרכזי להגירת עבודה ברחבי העולם.

מבחינה כלכלית, הגירה משפיעה על שוקי העבודה במדינות המקור והיעד כאחד. במדינות יעד, מהגרים עשויים לתרום
לצמיחה
כלכלית ולהשלים מחסור בכוח אדם בענפים מסוימים, אך לעיתים מעוררים גם חשש מתחרות על מקומות עבודה ומעומס על שירותים ציבוריים.

בישראל נדון נושא ההגירה בהקשרים שונים, ובהם עלייה יהודית, העסקת עובדים זרים בענפי החקלאות והסיעוד, ומדיניות כלפי
מבקשי מקלט. הנושא
נתון לוויכוח ציבורי מתמשך בין גישות התומכות בהסדרה מרחיבה לבין גישות הקוראות למדיניות מגבילה יותר. משרד הפנים והרשות לאוכלוסין והגירה מופקדים על עיצוב וביצוע המדיניות הרשמית והמעשית של המדינה בתחום רגיש זה.

גלי הגירה משנים את
הרכב שוק העבודה ואת הביקוש לדיור, לחינוך ולשירותי בריאות במדינות היעד. בישראל נבחן הנושא גם דרך מכסות העובדים זרים בענפי הבנייה, החקלאות והסיעוד,
ודרך היקף העלייה.