בכל דיון ציבורי על מינוי שנוי במחלוקת, על ניגוד עניינים או על התנהלות נבחר ציבור, יש סיכוי לא רע שהשם יופיע: התנועה לאיכות השלטון בישראל, אחד הארגונים הוותיקים בזירת החברה האזרחית.
הכלי המרכזי שלה הוא המשפט. התנועה עותרת לבג"ץ, פונה ליועץ המשפטי
לממשלה ולמבקר המדינה, ומבקשת לבחון החלטות של שרים, מינויים בכירים והתנהלות רשויות. חלק מהעתירות שינו נהלים, אחרות נדחו על הסף.
לצד הפעילות המשפטית עוסקת התנועה גם בפעילות חינוכית ובקידום חקיקה בתחומי שקיפות, טוהר מידות ומינהל תקין. התפיסה שמנחה
אותה היא שאכיפה אזרחית שוטפת חיונית לא פחות מהליכי ביקורת רשמיים.
הפעילות הזו מייצרת ביקורת נגדית קבועה. מתנגדים טוענים כי מדובר בגוף שממשפט את הפוליטיקה ומעביר החלטות מהנבחרים לבתי המשפט; תומכים משיבים שבלי עותר קבוע, חלק מההחלטות פשוט
לא היו נבחנות מעולם. הוויכוח הזה נמצא בלב המחלוקת על מערכת המשפט בישראל.
הפעילות של ארגונים מסוג זה תלויה גם בתקציב ובתרומות, נושא שמעורר בעצמו שאלות על שקיפות ועל מקורות מימון. בסופו של דבר, מדובר בשחקן קבוע בזירה הציבורית הישראלית, שנוכחותו
מורגשת כמעט בכל צומת החלטה משמעותי.
עתירות שמגישה התנועה מגיעות לא אחת אל בית המשפט העליון ומעצבות נורמות של מינהל תקין, ולכן פעילותה נקראת כחלק מהדיון הרחב בעולם המשפט על גבולות שיקול הדעת של נבחרי הציבור.
בג"ץ חייב את השרים בהוצאות לטובת התנועה לאיכות השלטון, לאחר שהותירו את תע"א בלא יו"ר במשך שנה וחצי - בעיצומה של המלחמה. ברק-ארז: מחדל מטריד וגרירת רגליים