חלוקת דיבידנד היא העברת חלק מרווחי החברה לבעלי המניות שלה, והיא אחת הדרכים המרכזיות שבהן משקיע מקבל תשואה שוטפת מהחזקה במניה. בישראל החלוקה כפופה למבחני חוק החברות: מבחן הרווח, הבוחן אם קיימים עודפים או רווחים מהשנתיים האחרונות, ומבחן יכולת הפירעון,
הבוחן אם החברה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לאחר החלוקה. חלוקה שאינה עומדת במבחן הרווח מחייבת אישור בית משפט, והיא נפוצה בחברות אחזקה הזקוקות לתזרים כלפי מעלה. הדיבידנד מחוייב במס בידי המשקיע הפרטי, ושיעורו גבוה יותר עבור בעל מניות מהותי. מדיניות חלוקה קבועה נחשבת
לסימן ליציבות תזרימית, אך היא מפחיתה את ההון העצמי ואת יכולת ההשקעה, ולכן נבחנת לצד רמת המינוף ותשואת הדיבידנד.
חברת המימון החוץ בנקאי מדווחת שההכנסות גדלו בכ-20.8%, הרווח הנקי עלה בכמעט 10%, והיקף תיק השאראי גדל בכ-34%; החברה תחלק דיבידנד לראשונה של כ-11 מיליון שקל
